מה זה פה ומי אני בכלל?
קודם כל נעים מאוד, אני חן לב. דבר שני, קחו כיסא.
זה סיפור ארוך, אחי?
לא, דווקא זה סיפור מאוד קצר וקולע. בשטח אני מדצמבר 2004, אז התחלתי לכתוב במסגרת מגזין "במה"- אחותו החכמה של אתר "במה חדשה". באפריל 2008 קיבלתי מדור תרבות משלי במקומון "זמן חיפה", מרשת "זמן מעריב" ולכן תוך זמן קצר הפסקתי את עבודתי ההתנדבותית ברשת והתמסרתי רק לכתיבה כפרילנסר במקומון. כל זה נמשך עד אמצע 2013, אז נסגרו כל מקומוני מעריב. בין לבין, חומרים שכתבתי פורסמו במקומונים נוספים ברשת "מעריב"- כשמדי פעם "זמן תל אביב" נעזר ביכולותיי באופן בלעדי ולא רק כסינדיקציה כללית, ואפילו הייתה לי שנה אחת מאתגרת במוסף "תרבות" הארצי- עד שנסגר לצערנו. מ-2015 אני שייך לחבורת הכותבים במדור התרבות המתפרסם ב"מגזין" היומי של "מעריב".
מה פתאום עכשיו בלוג?
הבלוגים איתנו לפחות מאז תחילת שנות ה-2000, ומאז עברו שינוי תודעתי וחשיפתי עצום בעיקר בגלל הרשתות החברתיות. ובכל זאת עד לפני סגירת העיתון שכתבתי בו, הייתה לי חסרה מוטיבציה לעשות את הצעד המתבקש. זמן לא רב מחוץ למים הבהיר לי, שאני חייב לחזור לעניינים משתי סיבות: האחת היא שאני מאוד אוהב יצירה ישראלית מקורית והשנייה היא שעדיין מעניין אותי לספר על זה לעולם. וזהו, אני כאן. עושה בדיוק את מה שעשיתי בפרינט, רק בפורמט אחר.
אה רגע, וממה אתה מתפרנס?
אה גבר, אל תדאג לי. זוכר שאמא אמרה לנו פעם בגיל 16 שחשוב ללמוד מקצוע, ואחר כך נעשה מה שבא לנו? אז "גם וגם". אז, מאמא ואבא, תודה :)
קודם כל נעים מאוד, אני חן לב. דבר שני, קחו כיסא.
זה סיפור ארוך, אחי?
לא, דווקא זה סיפור מאוד קצר וקולע. בשטח אני מדצמבר 2004, אז התחלתי לכתוב במסגרת מגזין "במה"- אחותו החכמה של אתר "במה חדשה". באפריל 2008 קיבלתי מדור תרבות משלי במקומון "זמן חיפה", מרשת "זמן מעריב" ולכן תוך זמן קצר הפסקתי את עבודתי ההתנדבותית ברשת והתמסרתי רק לכתיבה כפרילנסר במקומון. כל זה נמשך עד אמצע 2013, אז נסגרו כל מקומוני מעריב. בין לבין, חומרים שכתבתי פורסמו במקומונים נוספים ברשת "מעריב"- כשמדי פעם "זמן תל אביב" נעזר ביכולותיי באופן בלעדי ולא רק כסינדיקציה כללית, ואפילו הייתה לי שנה אחת מאתגרת במוסף "תרבות" הארצי- עד שנסגר לצערנו. מ-2015 אני שייך לחבורת הכותבים במדור התרבות המתפרסם ב"מגזין" היומי של "מעריב".
מה פתאום עכשיו בלוג?
הבלוגים איתנו לפחות מאז תחילת שנות ה-2000, ומאז עברו שינוי תודעתי וחשיפתי עצום בעיקר בגלל הרשתות החברתיות. ובכל זאת עד לפני סגירת העיתון שכתבתי בו, הייתה לי חסרה מוטיבציה לעשות את הצעד המתבקש. זמן לא רב מחוץ למים הבהיר לי, שאני חייב לחזור לעניינים משתי סיבות: האחת היא שאני מאוד אוהב יצירה ישראלית מקורית והשנייה היא שעדיין מעניין אותי לספר על זה לעולם. וזהו, אני כאן. עושה בדיוק את מה שעשיתי בפרינט, רק בפורמט אחר.
אה רגע, וממה אתה מתפרנס?
אה גבר, אל תדאג לי. זוכר שאמא אמרה לנו פעם בגיל 16 שחשוב ללמוד מקצוע, ואחר כך נעשה מה שבא לנו? אז "גם וגם". אז, מאמא ואבא, תודה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה