יום שבת, 31 במאי 2014

תושב חוזר: ראיון עם הגיטריסט מורדי פרבר

מורדי פרבר. תמונה מתוך עמוד הפייסבוק.

אינני רוצה לומר שאת שמו של גיטריסט העל מורדי פרבר (55) מכירים בישראל יחידי סגולה בלבד. לדעתי יותר נכון לכתוב, שמי שצריך לדעת מי האיש- מכיר אותו ואת פועלו ולא בכדי. אני אישית כל כך מעריך אותו, עד שבחרתי לעשות עבורו מחווה. למי שעדיין לא יודע, אוכל לגלות שנגן הגיטרה הירוקה(של חברת "Warwick & Framus") שמופיעה בבאנר בלוג הוא- זהו מורדי, כאשר לצידו מנגן נגן הקונטרה בס החיפאי המנוח- אודי קז'מירסקי. מתוך תמונה שצילמתי בהופעת ג'אז של שניהם ב"נולה סוקס" החיפאי.

פרבר נולד בקריית ביאליק ובגיל צעיר ביותר התאהב בגיטרה. בין 1979 ל-1982 הוא ניגן בארץ עם רוב המי ומי: מאריק איינשטיין, דרך שלמה ארצי ושם טוב לוי ועד שלמה גרוניך ונורית גלרון. ב-1982 הוא היה הישראלי הראשון שקיבל מלגת לימודים מלאה בברקלי וכך בן 23 הוא מצא את עצמו עוזב את הארץ בשיא הקריירה שלו, כשהוא אפילו נאלץ לסרב לבקשתו של סנדרסון להצטרף ללהקת "דודה", ומתחיל דרך שסופה לא ידוע. 


רוק היאחזות. פרבר בעת שירותו הצבאי.
צילום: אלבום פרטי.



מה שהתחיל במסע זה, המשיך במהלך הזמן לנגינה עם ענקי ג'אז כמייקל ברקר, אדי גומז, בוב מוזס, מירוסלב ויטוס, דיוויד ליבמן, ג'ק דיג'ונט, פיטר ארסקין, ג'ורג' גרזון, בוב מינצר ועוד ועוד. פרבר גם מצא את עצמו כותב במקביל מוזיקה עבור סדרות וסרטים, ובין השאר שירים שלו מעטרים סדרות כמו "כולם אוהבים את ריימונד", "הנסיך מבל אייר", "הסופרנוס" ו"המופע של ג'יי לנו". ב-1990 הוציא את "All the Way to Sendai", אלבומו הראשון. מאז העדיף להתרכז בעבודה כמלמד וכמורה למוזיקה באוניברסיטאות שונות בארצות הברית כברקלי, אוניברסיטת ניו יורק והניו סקול. בהמשך הוציא עוד שלושה אלבומים: "Mister X" ב-1995, "Being There" ב-2002 ואת  "Reflections" ב-2011.





בשלוש השנים האחרונות הוא מטייל על קו ישראל-ארצות הברית כדי להיות קרוב למשפחתו ולבנו התינוק, שנולד לפני כשנתיים. הערב (31/5, בשעה 21:00) הוא יופיע בהזמנת עיריית רמת השרון עם הרכב ישראלי למהדרין, רגע לפני שהוא ממריא לכמה חודשים בחזרה לארצות הברית לסידורים אישיים. "את מה שבניתי בארצות הברית, אי אפשר לפרק במהירות. אני מקריב מאוד מהקריירה שלי ומהנוחיות שלי, כדי להיות קרוב לאנשים שאני אוהב. עבורי המשפחה היא הדבר הכי חשוב", אומר פרבר. "מצד שני, לא את הכל אני בוחר. אני לומד כל הזמן איך להתמודד עם דברים מסוימים, כי ההתנהגות שונה בישראל ממה שאני רגיל". 



אחרי שלושים שנים, בהם אתה מבקר כאן רק בחגים, מצאת את עצמך לפחות חצי מהמזמן שלך פה. איך זה קרה?

"קודם כל, אמי היקרה נפטרה חודש לפני שבני בא לעולם. זו הייתה מכה רצינית ונשארה כזאת. זה לגמרי שינה הכל אצלי בחיים. הקשר שלי איתה היה חזק מכל הבחינות והיא גם הסיבה שרציתי להביא ילד לעולם למרות הכל. היא כל הזמן הייתה אומרת לי שנכד זה הדבר היחיד שחסר לה בחיים וזה כאב לי. אתה יודע, היה מדובר באנשים ששרדו את השואה, כשכל המשפחה שלהם לא. זה היה דבר גדול עבורה. היא דיברה איתי על זה שלושים שנה- ואז כשזה קרה, אמנם לא בצורה הכי מקובלת, פתאום אני מאבד אותה. ככה, בשיא האבל אני הופך לאבא ומוצא את עצמי מטפל גם באבי בן ה-95. 33 שנים בניתי חיים משלי ועכשיו אני פה, מתרוצץ בין בני שגר בחיפה ולבין אבי שגר בקריות".



פרבר ואימו, בעת שביקרה בארצות הברית.
צילום: אלבום פרטי.


את מורדי פרבר הכרתי לראשונה באופן מקרי לחלוטין. אלי יפרח מפאב האלי'ס בחיפה התקשר אליי יום אחד, בתקופה שהייתי כתב תרבות במקומון "זמן חיפה", ואמר לי שהולך לנחות אצלו למחרת אותו היום ובאופן ספונטני למדי נגן הגיטרה הישראלי הכי טוב בעולם. נו, אז מי שמכיר את אלי יודע שלפעמים הוא מגזים וגם אני חשבתי ככה. כשנכנסתי לבדוק במי מדובר, נדהמתי. נדהמתי, אבל לא כמו בערב עצמו- בו ניגן פרבר כשלצידו קז'מירסקי והמתופף המוכשר גיל לדין. לפני ההופעה החלפתי עם מורדי כמה מילים לטובת העיתון, ומאז נעשינו מיודדים מאוד.

קז'מירסקי גם הקפיד לצוות אליו את פרבר, בכל פעם שהיה מגיע לארץ, לטובת נגינת סטנדרטים מאולתרת שכזאת, בקפה נטו החיפאי אשר במרכז הכרמל. לא אשכח לעולם הופעה אחת כזאת, בקיץ, כאשר פרבר מנהל דיאלוג עם הגיטרה שלו, בית הקפה מלא, ואנשים שבאו מהרחוב או שסתם עברו במעבר החצייה הסמוך לבית הקפה- עומדים מחוץ למקום ופשוט צופים בו המומים. 




מימין לשמאל: גיל לדין, אודי קז'מירסקי ומורדי פרבר.
מתוך ג'אם ב"נולה סוקס", חיפה, 2011. צילום: חן לב

מעבר לאימך, ציפורה- שגם הקדשת לה קטע באלבומך האחרון, איבדת בשנתיים האחרונות את חברך הוותיק אודי קז'מירסקי שנפטר בעקבות מחלת הסרטן ואת אריק איינשטיין, שאליו היית בזמנו מאוד קרוב. האם לדעתך, יש פה משהו מעבר למקריות? כאילו מישהו מלמעלה רצה שתעשה איזושהי סגירת מעגל עם כמה מהאנשים האהובים עלייך ביותר?

"המוות של אודי ואריק, אלה שני מקרים שקשה להסביר. את אודי איבדנו בתוך עשרה ימים ואת אריק בתוך שעה וחצי. הכל היה מוזר בכל העניין הזה. עד שחידשתי את הקשר שלי עם אודי, שהתנתק עם השנים, תמיד הקפדתי לא לנגן בארץ אף פעם כשאני מבקר. בגלל אהבתי לאודי, מה גם שאחרי גיל 50 נעשיתי פחות פאנטי בקשר להופעות פה, בשנים האחרונות בכל ביקור בישראל מצאתי את עצמי מנגן סטנדרטים בג'אמים או בהופעות קטנות של ג'אז מודרני, עם המוזיקה שלי. 

"והנה לך סיפור עליי ועל אודי. בגלל החברות שלנו כאמור הסכמתי לנגן איתו, ולא סתם- אלא בבית קפה חיפאי, שם הוא היה אחראי על ערבי הג'ז פעם בשבוע. בגלל אחת ההופעות הללו, יש לי ילד היום. הייתה איזה פעם שקבוצת אנשים שבאה לראות את ההופעה שלנו, ביקשה להזמין אותי לברביקיו אחרי ההופעה, שם פגשתי מישהי שעושה טיפולים ביוגה ובריקיי. אז באמת, אולי כמו שאתה אומר יש משהו כזה פה- שהוא מודרך מאיזה מקום, כי לי לא היה כיוון לשום דבר. ואתה יודע מה? חבל גם להיכנס לכל הפילוסופיה הזאת".





מורדי פרבר וחברים. למעלה: עם אריק איינשטיין בשנות השמונים.
למטה: עם מאיר ישראל, מיכה מיכאלי ומשה לוי.
צילום: עמוד הפייסבוק של מורדי פרבר.


עד כמה היית קרוב לאריק איינשטיין ז"ל?

"הדבר היחיד שנשארתי פתוח מבחינה מקצועית בנוגע אליו בארץ, היה לנגן עם אריק. איתו תמיד הרגשתי חיבור מיוחד ולו עצמו יש בלב במקום משלו. זו גם אחת הסיבות שכשהציעו לי לקיים ערב מחווה בבית האופרה עם ענת פורט, לכבודו ועוד לפני מותו, הסכמתי בשמחה. כשמצאתי את עצמי יותר ויותר בישראל, ניסיתי לדבר איתו על שיתוף פעולה חוזר- אבל הוא כבר היה במקום אחר מבחינתו. גם היחסים בינינו השתנו ולא היו כמו פעם. כמובן שהוא שמח לראותי והאהבה בינינו נותרה חמה, אבל לא היה את האמון המקצועי שהיה בינינו אז.

"אריק תמיד הרגיש שהוא חייב להרגיש שאין לו מחסומים עם מי שהוא עובד איתו. כשהוא נפטר, קיבלתי כאמור סטירת לחי שלישית ומטורפת בתוך שנתיים. הייתי בתל אביב בהופעה ופתאום אנשים מכל מיני מקומות שלחו לי הודעות, שהיה כתוב באינטרנט שהוא במצב אנוש. אז מיד הלכתי לכיוון. כשהגעתי אי אפשר היה להיכנס לשם. איכשהו מוני מושונוב או אלי ישראלי זיהו, הכניסו אותי לחדר. לא ידעתי מה מצבו באמת ומכיוון שעד הרגע האחרון היה לי חשוב לדבר איתו, מצאתי את עצמי מולי. לצערי, כבר לא היה מה לעשות בנוגע אליו אז ויצא ראיתי אותו ללא רוח חיים, שזה לא משהו שהייתי אמור לעשות. 

"אחרי שאריק נפטר עלה לי לראש רעיון להיפגש עם כמה אנשים שניגנו איתו ולגבש איתם הרכב חד פעמי שכזה. המוות הזה, החזיר אותי איזה 40 שנים אחורה לנגן עם מאיר ישראל, משה לוי ומיכה מיכאלי. היה לזה קסם וזה גם הדליק אותי, מהבחינה הזאת שהצד הישן שלי יצא החוצה. קראנו לעצמנו בפשטות 'ילדים של החיים'. חוץ מזה, גם נוצר קשר מחודש עם יהודה עדר, שהזמין אותי להיות מרצה אורח ב'רימון', ומצאתי באופן כללי בארץ דור מוכשר מאוד של מוזיקאים".







לדעתך יותר קל היום למוזיקאים ישראלים להצליח בחו"ל?

"יש אנשים שעושים את זה כרגע ויש יותר תיעוד של זה. הם כמובן לרוב יצאו בגיל צעיר יותר לחו"ל ובנוסף לכך לא עברו את כל מה שאני עברתי. בטח לא מבחינת הקריירה הישראלית שלי. כל אחד ודרכו. כשאני הייתי שם הכל היה יותר קשה, אף אחד לא חיכה לי. הגעתי משום מקום. אני רואה את הצעירים בבית הספר 'רימון', שהכל נגיש להם. אתמול הם ראו את צ'יק קוריאה, ולמחרת איזה ענק מוזיקה אחר להרצות להם. מצד אחד זה דבר אדיר ומעולה. מצד אחר, לא תמיד בגלל הנגישות הזאת הם מבינים את החשיבות של המוזיקאים מהעבר ואיך הדברים התנהלו פעם לעומת היום. 

"כל העניין כמה רחוק אתה הולך וכמה אומץ יש לך. נהוג לומר על מעשים כמו שאני עשיתי ב-1982, כי לא ממש היה מי שחיכה לי שם, שמי שעושה אותו הוא אמיץ מאוד או טיפש מאוד. לדעתי, הייתי גם אמיץ וגם טיפש. כל אחד בישראל היה מת שתהיה לו את הקריירה שעזבתי ב-1980, ויש כאלה שבאו ללמוד בברקלי רק כדי לחזור ארצה ולעשות קריירה כזאת. אז כן שילמתי על זה מחיר, אבל יחד עם זה היה לי את השקט להתאמן ולהתפתח. סיפרתי לך בעבר איך הייתה לי תקופה בבוסטון שהייתי מנגן 10 שעות ביום ולפעמים יותר".



קשה מאוד להשיג אותם כעת. פרבר מאחורי הקלעים באחד מאיחודי "כוורת".
צילום: אלבום פרטי.


האם אתה מבחין בהשפעות ים-תיכוניות או ישראליות על המוזיקה שלך?

"לצערי אין כאלה ברמה המעשית, ולו ברמת הגימיק. גדלתי על דברים אחרים ולכן הושפעתי ממוזיקה קלאסית, רוקנ'רול, ג'אז ושילובים ביניהם. יחד עם כל זה, וכמו שכתבתי בפתיחה לספר שלי, כשאני מנגן קטעים מסוימים אני יכול לראות לנגד עיניי את הנוף של חיפה וכל מיני אלמנטים או דברים מסוימים, שברור שספגתי מהילדות. בדיוק כמו שאני שומע קטעים מהתקופה שגרתי בניו-יורק, ואפשר להבין בקלות שזה הוקלט בתקופה ההיא". 

ובכל זאת, באלבום האחרון שלך יש קטע בשם "רבין". אותו הקדשת לראש הממשלה לשעבר.

"הנה, במקרה הזה ברור שזה שיר ישראלי לכל דבר. כמעט ולא הופעתי איתו, אבל דווקא בהופעות האחרונות אני מנגן אותו- לפעמים גם בהקדשה לאמי וכמובן לאריק. כתבתי את הקטע הזה מתוך טראומה גדולה והוא ההיפך מהמון דברים שניגנתי במהלך השנים. היה לי גם רצון שמישהו יכתוב לזה מילים, ושאריק ישיר אותו. 'רבין' מראה מעבר לכל, שלי יש את העולם והסגנון המוזיקליים שלי. אני קורא לזה 'העולם של מורדי פרבר', אבל מצידי שכל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה. אני מלמד ומנגן מגוון סגנונות, אבל לדעתי כשהדברים יוצאים מהידיים שלי- הם יוצאים אני ולא משהו אחר שאפשר לקטלג אותו"




אז אפשר לומר שאתה עדיין מזדהה עם מה שניגנת באלבום הראשון שלך?

"בהחלט. מבחינתי מה שעשיתי שם הוא חסר זמן. כשאני מקשיב לקטעים הללו היום, זה יכול להתאים לעכשיו. אין שום דבר ישן באלבום ההוא. עבורי, כל תקליט הוא כמו ילד- ולכן אני לא רץ ומקליט הרבה. מעבר לאנרגיות שזה גוזל ממני. אבל אתה יודע מה? עם כל מה שעברתי בשלוש השנים האחרונות, נראה לי שיש לי מה להגיד ושאני מוכן להתחיל עבודה על אלבום נוסף". 

מה הולך לקרות בהופעה האחרונה שלך בארץ, נכון לעכשיו?

"אחרי כל השנים יש במוזיקה שלי דינאמיקה והיא קיצונית. היא נעה מבלדה מצמררת ועד לקטעים חייתיים מבחינת הרמונית. בחרתי להרכב הזה חבר'ה צעירים, שגם הופיעו לא מעט בחו"ל. מדובר בכישרונות גדולים שמנגנים מצוין: גדי להבי על פסנתר, אברי בורובוב על בס ועופרי נחמיה, שניגנתי עם אבא שלו בקריות כשהיינו בני 15, על התופים. ננגן בעיקר מ-"Reflections", שאמנם יצא בזמן האחרון אבל לא מודפס בארץ.

"פעם להוציא תקליט היה עניין של מסיבות עיתונאים, אבל היום זה בסך הכל כרטיס ביקור. מה גם שהכל היום הולך דרך 'ITONES' ו-'AMAZON'". בכל מקרה, מי שמתעניין ורוצה יכול להשיג אותו בהופעות שלי". 

-


מורדי, לסיום. איפה אתה רואה את עצמך בקרוב? ממשיך בנסיעות או משתקע פה?

"כמה חברים אמרו לי שמספיק נתתי, התחלקתי ותרמתי למקומות אחרים- ודווקא בישראל לא עשיתי את זה. השתדלתי לעשות את זה יותר, מבחינת לימודים של אימפרוביזציה, כיתות אמן לימוד של אנסמבלים. כל זמן שאני יכול לעשות את זה וגם לטפל בדברים האישיים שלי, אוכל להתקיים מבחינת המחשבות שלי- כי בכל זאת למרות הכל אני עושה מוזיקה או מלמד. אני כבר אחרי "Mordy Ferber the first fifty years", וזו תקופה שונה לחלוטין עבורי. נראה איך הדברים יתגלגלו".



שלוש שנים, תקליט וילד. מורדי פרבר. צילום: עמוד הפייסבוק.
לינקים לדרך:

1. חן לב, "כך הפך הנער מקרית ביאליק לאחד הגיטריסטים המובילים בעולם",25/05/2011, "זמן חיפה/קריות".
2. חן לב, "ביחד ולחוד", 24/04/2009, מתוך מדור התרבות של "זמן חיפה/קריות".
3. חן לב, "פרידה מאגדת הקונטרבס החיפאית, אודי קז'מירסקי", 24/07/2012

לינקים נוספים:

1. עמוד הפייסבוק של מורדי פרבר
2. עמוד היוטיוב של מורדי פרבר
3. עמוד הגוגל+ של מורדי פרבר
4. אתרו של מורדי פרבר
5. עמוד הסאונדקלאוד של מורדי פרבר






אין תגובות:

פרסום תגובה