סוף העולם בלוז - על אלבומו של איתי פרל, "מסע בלוז" של איתי פרל
צילום: רוני פרל
איתי פרל סבב את
הארץ במסע ההופעות הראשון שלו וגילה בה מקומות אנושיים הנסתרים מהעין, בעיקר בקצוות הארץ: בצפון
(בו גדל כילד) ובדרום. עוד לפני ה"מחאה החברתית", הוא כבר גיבש לעצמו
שירי מחאה וחיכה לרגע הנכון. אחרי שני אלבומי סולו ואלבום משותף עם דנה ברגר
("הנה באתי הביתה"), הוא גם הבין שהדרך הכי טובה להלחין אותם היא בעזרת
הבלוז. כך נולד לו "מסע בלוז", שיצא לאחרונה- ועוד לפני כן גובה במסע
הופעות ארצי נוסף. באלבום אגב, מתארח בכל שיר גיטריסט אורח וביניהם: תמר אייזנמן,
עוזי רמירז, אדם בן אמיתי, אהרוני בנארי ויניב דדון. והשירים? באופן מרתק, הצליח
פרל לתת לכל אחד מהם שם שיתמצת את עניינו במדויק. למשל, הוא מתחיל ב"אין לאן
ללכת בלוז", שיר שמשלים עם המציאות- ובאותו הזמן מתנגח איתה. לאחר מכן, הוא
מפציץ עם "לא בידיים שלך" (מגובה באייזנמן)- כנראה שריד רוקי שהתאים
לכאן. את הבלוז היותר כבד מבחינתו (בכל זאת, לכל אורך האלבום מדובר בבלוז ישראלי
עם קריצה), פרל מתחיל מהשיר השלישי (מצטרף אליו עוזי רמירז) בו הוא שר על היותו
"אזרח סוג ז' במדינה סוג ב'", בה "המתוקה שלי מרה והטיפה המרה
עושה מתוק". השיר הבא הוא שיר קאנטרי- בלוז, בו יורד פרל "דרומה"
יחד עם דויד פרץ הבאר שבעי המצויד במפוחית ובגיטרת דוברו (העלאה שנוספה לשיר ולא
הוקלט לייב עם השירה)- תרתי משמע. "מסע בלוז" נחתם ב"חוץ מלתפוס
אותך עשיתי הכל כמו שצריך" הנוגה, כשבאמצע משובצים "הבלוז לחילוני החרד",
"זה לא נורא זה רק הסוף שלך" (עם השורה המבריקה: "ועוד אין לך
שלושים, אבל קשה לך להרדם"), "ת'מבין מה אני אומר" (שיר על יוקר
המחייה והפיחות באנשי עבודה אמיתיים) ו"נמשך אלייך" (שיר אהבה שיכור).
יותר מהכל, כל שיר ב"מסע בלוז" דורש מרחב מחייה משלו- ולכן ישמע טוב
יותר על הבמה מאשר בתוך מסגרת של דיסק. מנגד, פרל עשה כאן עבודה טובה מאוד מבלי
להתפשר על מילים ולחן. מומלץ גם לכאלה שהבלוז רחוק מהם.
"מסע
בלוז", איתי פרל, "התו השמיני", 2012.
לשמיעה ולהורדה (בתשלום) לחצו כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה