יום שני, 12 באפריל 2010

מעורב פולני: ראיון עם חנה לסלאו ואורי גבריאל על ההצגה "האמא של הרווקה"

 (צילום: יחצ')

החודש עלתה לראשונה על במת "תיאטרון הצפון" בקריית חיים ההצגה "האמא של הרווקה", המופקת על ידי "תיאטרון הקומדיה"- השייך ל"תיאטרון הצפון". בלה (חנה לסלאו) היא אלמנה פולניה שבתה בת ה-36, צילה (ליאת אקטע), עדיין רווקה. בלית ברירה מחליטה בלה לפרסם מודעה למציאת חתן הולם ויום אחד מתייצב מול דלת ביתה כפיר (אלי גלפרין), שהוא לא בדיוק חלומה של כל אמא יהודיה ומתברר כטיפוס הולניסטי מוזר ביותר. בלה מחליטה שהזמן קצר והיא מוכרחת לחתן את בתה ויהי מה. מכאן מתחילה שרשרת קומית כשבדיוק אז נכנס לתמונה אדון סבאח (אורי גבריאל), אביו העיראקי שומר המסורת של החתן, שנחוש אף הוא לחתן את בנו. בשלב מסוים מחליטים זוג הלא אוהבים לעשות הכל כדי לבטל את רוע הגזירה, אך הוריהם כבר החליטו כי גורלם נחרץ. בדרך לחתונה המיוחלת נפתחות תיבות פנדורה קומיות, מתגלים סודות ומתרחשות הפתעות שהופכות את ההצגה לכדור הצחוק הבא שלכם. גלפרין ואקטע הם רק שחקני המשנה בהצגה, אך למעשה הם הטריגר האמיתי להתפתחות העלילה ולהפתעות הצפויות כאשר הם מאפשרים לחנה לסלאו לתת רגעים קומיים מצחיקים ביותר, המחזירים אותה לזירה הקומית בצורה משכנעת ביותר, כאשר אורי גבריאל שלידה מהווה את הליהוק המושלם לפרטנר. כבר מזמן לא נראה שילוב כזה בין משחק למציאות, כאשר לסלאו לוקחת על עצמה את התפקיד המסורתי של הפולנייה בעוד גבריאל משחק את הצד העיראקי תוך כדי משחק אמין ומציאותי שלא מותיר ספק כי מדובר במשהו אמיתי המייצג כור היתוך מושלם שחוצה גבולות מעבר לקומדיה. "הוא שחקן יוצא מן הכלל", אומרת לסלאו על גבריאל. "אורי הוא שחקן שעושה בדרך כלל תפקידים דרמטיים וכבדים וזה נהדר שיש פרטנר כזה מולך. זה כמו קונצרט".

מה משך אותך להשתתף בהצגה הזאת?

"מזמן לא שיחקתי בקומדיה ועשיתי בעיקר סרטים ודברים לטלוויזיה. החלטתי השנה לחזור לתיאטרון ואני משחקת גם בתיאטרון 'גשר'. כשקיבלתי את ההצגה הזאת, מאוד אהבתי אותה והתחשק לי קצת לחזור להצחיק. יש גם רגעים של צחוק ודמע, שאת זה אני תמיד אוהבת".


במה יותר מאתגר אותך לשחק, בקומדיה או בדרמה?

"יותר קשה להצחיק. כוחה של קומדיה היא להיות במצב מסוים- כשאתה נמצא בסיטואציה טובה, אז היא מצחיקה. אני תמיד אומרת שהטרגדיה שלי זאת הקומדיה של הקהל".

עד כמה את מזדהה עם הדמות של בלה?

"הבאתי המון מעצמי לדמות וגם הוספתי לה הרבה טקסטים. אני מאוד אוהבת את הדמות ולמרות שיש לי רק בנים, אני יכולה להבין את המצב של אמא לבת 36 שלא מתחתנת, יש בה המון בדידות וכאב:.

  (צילום: יחצ')

אמנם מדובר רק בהצגה השישית של "האמא של הרווקה", אולם הקומוניקציה בין גבריאל ללסלאו היא זאת שגורמת לקסם האמיתי לצאת החוצה אל הקהל, שבסיום מחא כפיים במרץ, במה שיכול בהחלט לגרום לו לחשוב כי ההצגה רצה בהצלחה כבר זמן רב על הבמות. למרות שזה לא ניכר עליו, עשה אורי גבריאל כמה תפקידים קומיים במהלך השנים כאשר זכורים במיוחד תפקידיו בהסרט "מקס ומוריס" ובהצגת התיאטרון "הרב קמע". "כשאומרים על משהו שהוא קומי, זה לא שולל דרמה. הגישה שלי היא שדרמה היא בסיס לכל דבר שאתה עושה", אומר גבריאל. "גם לקומדיה צריך שיהיה בסיס דרמטי והמצבים שבהם אנשים נמצאים, הם מה שעושה את זה למצחיק".

עד כמה היה לך קשה להיכנס לדמות האב?

"גדלתי בבית עיראקי ואני מכיר את הדמויות האלה מהסביבה הקרובה. מה שגרם לי להזדהות עם הדמות ומה שמעניין בה, הוא שהיא עדינה ואמיתית".


איך היה לשחק עם ומול חנה?

"גם אני וגם חנה באים מעולמות שונים, אבל היא לא רק בדרנית אלא גם שחקנית דרמטית נפלאה. זאת מהות הקשר שיש על הבמה. חנה היא אישיות מדהימה ואולי אנחנו מתאימים גם מבחינת מזלות. אתה יודע, זה כמו שלפעמים אוכלים משהו טעים לאללה ולא יודעים ממה הוא מורכב. אני נהנה לעבוד איתה, זה כיף לא רגיל".


"האמא של הרווקה"-"תיאטרון הצפון", מחזאי: אפי כהן, במאי: אלון אופיר, 
שחקנים: חנה לסלאו, אורי גבריאל, ליאת אקטע ואלי גלפרין. 
עיצוב תלבושות ותפאורה: דלית ענבר, כוריאוגרפיה: גלעד קמחי, תאורה: מאיר אלון.

 (כתבה מתוך המגזין החיפאי העצמאי "פונץ'", כפי שפורסמה בגיליון מספר 9- ספטמבר 2008) 


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה