(צילום: עמית ישראלי)
יתכן והוא הפחות מוכר מגל 2006 של יוצאי "רימון", אבל איתי פרל ממשיך לעשות דברים בדרך שלו והוציא השנה אלבום שני. חן לב שוחח איתו על החיים, על מוזיקה ישראלית ועל מה שביניהם וקיבל חשק לשמוע עוד.
קצת לפני הגל החדש של יוצאי "רימון", כבר הוציא איתי פרל, יליד צפת, את אלבומו הראשון, "בנות". פרל, שחבר בלהקה של יוני רכטר במופע שירים שרץ תקופה ארוכה, הוציא השנה את אלבומו השני, "מים מתחת לגשר", בהפקתו של אלון אוליארצ'יק, ממנו בלטו במיוחד "אפילו לא אני" ו"ילד טוב". מעבר לאלבומיו כתב פרל את "השיר של איתי" לאיה כורם, "רגע ועוד רגע" ליעל נחשון ואת "מאמי" המפורסם שהביא למירי מסיקה המון אור זרקורים והשכיח את פרל מעט בפינה בקרב מרבית ציבור המאזינים בארץ. "יש כל כך הרבה דברים היום במוזיקה, כך שהסקרנות הולכת ופוחתת", אומר פרל על סצנת המוזיקה הישראלית בתל אביב ובכלל. "אנשים הולכים למה שאומרים להם ללכת אליו, אבל אני משוכנע שהדברים הטובים תמיד יצאו".
מה יש באלבום החדש שלך ומה מייחד אותו לעומת קודמו?
"שני האלבומים שלי הם תרכובת של השפעות והם שתי נקודות על קו שבעתיד יהיה סגנון 'איתי פרל', סגנון שאני עכשיו ממציא ואני עובד על זה במרץ כדי שיהיה ניתן לאפיין את זה יותר. יכול להיות שזה יכנס תחת הקטגוריה הרחבה של 'רוק ישראלי', שזה לכשעצמו דבר מאוד מסתורי ומורכב מהרבה דברים שאנחנו מושפעים מהם. אנחנו מושפעים ממוזיקה שקורת בעולם ושלום חנוך למשל, שהוא אחד המודלים שלי, עשה הרבה דברים שמושפעים מרוק אמריקאי. המדינה שלנו צעירה מאוד ועוד מוקדם להגדיר את הסאונד הישראלי. מי שממש קרוב לשם הוא אהוד בנאי, שהסגנון שלו הוא רק שלו. הוא יותר ישראלי מאשר כל דבר אחר, למרות שלך תדע אם הוא אימץ סגנון מסוים או שאנחנו בחרנו לאמץ משהו שלו".
אלון אולארצ'יק הפיק לך את "מים מתחת לגשר", איך נוצר הקשר ביניכם?
"הכרתי את אלון במקרה והצקתי לו הרבה זמן בעניין הפקת האלבום. פעם אחת היה חסר למשרד בו עבדתי מנהל הצגה, שלחו אותי וככה הכרנו. שנה אחר כך הצקתי לו בעניין התקליט ואחרי כמה זמן הוא הסכים להפיק אותו ועבדנו יחד".
אתה מהראשונים גל 2006 של יוצאי "רימון" שהוציאו דיסק. את "בנות", האלבום הראשון שלך, הוצאת באופן עצמאי. לאיפה מיהרת?
"איך שאני מכיר את הדברים שום דבר לא קורה אם אתה לא מייצר אותו. גדלתי בצפת וכשהייתי תיכוניסט, ארגנו כל מיני דברים החל מפאבים, ערבי להקות וכלה בסינמטק, כי לא היה שם שום דבר. לגבי האלבום, שום דבר לא קורה עד שאתה מפיק אותו- שלחתי סקיצות לחברות תקליטים, אבל לא חיכיתי לתשובה שהגיעה אחרי שהאלבום היה כבר בחנויות. הייתי חייב לבנות את עצמי כאמן, כי אם אתה תקוע עם 20 שירים ראשונים שכתבת, אתה לא מתפתח כאמן אבל כשהם יוצאים לאור אתה פנוי לכתוב שירים חדשים ואז התפתחת וגדלת".
האם העובדה שגדלת בצפת השפיעה על השירים שכתבת?
"מבחינת סגנון מוזיקאלי, אני לא יודע איך זה השפיע עלי- למרות שיש קלרינט בשני האלבומים שלי. בטקסטים שלי תל אביב תמיד היא מקום בו אני אורח".
אז איפה אתה מרגיש בבית?
"רוב הזמן בשום מקום, אבל על הספה שלי בסלון יש תחושה ביתית או בין אנשים שאני אוהב".
האם אתה מתכנן לחזור לצפון מתישהו או שאתה רואה את עצמך נשאר לנצח במרכז?
"כרגע זה נראה שאני אשאר לנצח כאן, אלא אם אני אמצא לי אישה יפה מאוד ואז אני אצטרך לברוח מהעיר, כי העיר לא מאפשרת לך להיות נאמן".
(צילום: רוני פרל)
עניין "חבורת רימון", די צבר תאוצה ובאופן מסוים נתן הילה סביב יוצאי "רימון" מול יוצאי "כוכב נולד". יש באמת הילה כזאת, או שזאת המצאה של התקשורת?
"זה כמו להגיד שיש הילה סביב מי שיוצא והולך להיות עו"ד. יש לי כבוד להיות במחזור שיצאו ממנו כל כך הרבה אנשים מוכשרים וכיף שיש לי עם מי להתעסק. ממקום שבו הייתי המוזיקאי היחיד בסביבה, הגעתי למקום שבו כל אחד רוצה לעשות משהו אחד עם השני. אין בזה שום דבר קסום, אלה אנשים שהלכו ללמוד את המקצוע שלהם ועושים אותו- לגיטימי שאנשים ילמדו מוזיקה".
לאיה כורם כתבת את "השיר של איתי", למה השיר נקרא כך?
"לשיר לא היה שם והוא נקרא בפשטות, ברשימות של איה ואורי זך (המפיק המוזיקאלי של האלבום, ח"ל), 'השיר של איתי'".
האם השיר "איתי" של קרן פלס, עשה לך טוב או רע?
"מדובר בשיר חמוד- קוריוז קטן ומצחיק שהתחיל מבדיחה".
ספר קצת על הלהקה שלך, "UNSOUNDABLE".
"זאת להקת רוק כבד שאני חבר בה והוקמה על ידי טכנאי סאונד באולפנים וגם בהופעות. הלהקה היא להקה כיפית ומורכבת מסוג של אנשים כאלה שנהנים לנגן רוק כבד ואנחנו מקליטים אלבום עכשיו. האלבום יכלול כל מיני שירי שטות והמון ווליום ודישטורשנים. אם היינו יכולים להגדיר מודול לחיקוי, אלה היו ה-"Rage Against The Machine". אמנם לא נגיע לעוצמות שלהם, אבל יש לנו את העוצמות שלנו".
יש כבר תאריכים להופעות בחיפה ובצפון?
"הייתה לי הופעה ביישוב כליל בסוף מאי ובחיפה 'מרתף 10', הוא מקום שאני מאוד אוהב להופיע בו ואולי אופיע שם שוב בקיץ".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"קשה לראות קדימה- אני מקווה שנחיה עד אז. אני חושב ללכת ללמוד משהו כמו פילוסופיה, שזה דבר שתמיד עניין אותי וגם אולי יעזור לי לקבל עוד מקורות השראה".
לינק: עמוד פרויקט "עץ הרימון".
(כתבה מתוך המגזין החיפאי העצמאי "פונץ'", כפי שפורסמה בגיליון מספר 6- יוני 2008)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה