יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

לבן בחלום שחור: "המחשפות" בהופעה


"המכשפות" ואלבום הזהב שהוענק להן על "עד העונג הבא". מימין לשמאל: יעל כהן, יפעת נץ וענבל פרלמוטר (צילום: משה שי)

בשנה שעברה חלפו 20 שנים מצאת האלבום "עד העונג הבא". על מנת להנציח את האירוע החליטו יפעת נץ ויעל כהן, שתי חברי להקת "המכשפות" שנותרו לאחר מותה הטראגי של הסולנית והגיטריסטית ענבל פרלמוטר, לאחד את השברים של ההרכב ההוא תחת השם "המחשפות". עשור וחצי עבר מאז תאונת הדרכים שעברה חברתם, כהן נותרה כמעט כמו שאנחנו זוכרים אותה, אך הבלונד הקצר של נץ הספיק להתארך וצבעו הפך חום. לעומתן, מקומה של פרלמוטר נותר נפקד על הבמה ולפיכך הסיבה לשיבוש שם הלהקה: הכ' שנפלה והפכה לח'. לנעליים היתומות שהותירה, נכנסו שתיים: גיטריסטית וסולנית. בזמן ההופעות הראשונות של "המחשפות" היו אלה ליעד שר ומלי שלום, והרביעייה אף הוציאה שני סינגלים חדשים לרדיו. כמו בעת הקלטות האלבום הראשון, קורין אלאל ליוותה והפיקה אותן מוזיקלית.

ובכל זאת, משהו שם לא התחבר. בשבועות האחרונים נעשתה ההחלפה: בגיטרה החלה לאחוז קרן ברנר המוכשרת, ואל תפקיד הסולנית (וכנראה בעתיד גם הכותבת הראשית של שירי הלהקה) תפסה חן יאני הווסטרילית- שלצד דוגמנות ומשחק (יאני היא בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין) מצאה את עצמה שרה בתפקיד המרשים אותו גילמה בסרט "נמס בגשם". רחוק מכל דימיון אפשר "גילתה" אותה נץ והחליטה ללהק אותה, ולו רק לשם ניסוי ראשוני, כולנית הלהקה. במקביל התגלה כישרונה החבוי של זאת, בכתיבת שירים.

"המחשפות": יפעת נץ, יעל כהן, חן יאני וקרן ברנר. (צילום: דניאל קמינסקי)


ובכן, החיבור הצליח ואפילו הבשיל לאחרונה לשיר חדש, "אשמיע קולי"- שבו שרה יאני, בקולה השבור למחצה אשר נשמע קרוב עד מאוד בתדרו לזה של פרלמוטר, על הרצון לנצל הזדמנות כשזו נקרית בדרכה. במקרה הזה, היא שוב לקחה את ההזדמנות בשתי ידיה וב-31/10 עלתה לראשונה לבמה כסולנית להקת "המחשפות". גבוהה מכל חברותיה ללהקה ולבושה כולה לבן, פרט לעליונית שחורה- שירדה לאחר שלושה שירים והמון אדרנלין, אי אפשר היה לפספס אותה בין הלבושות בשחור.

זה כל הקסם. חן יאני מתרגלת למקצוע חדש (צילום: חן לב)

לקול קריאות קצובות של הקהל, עלו "המחשפות" בדיוק ב-23:00. יאני עלתה אחרונה, אחזה במיקרופון כזמרת ברים וביצעה את "אם זה נגמר זה חבל"- שיר שהקליטה פרלמוטר כשהלהקה הייתה למעשה על סף פירוק, ויועד לצאת באלבום הבכורה שלה. רחוקה מהופעתה הקברטית והמשוגעת של קודמתה בתפקיד, מלי שלום, חן יאני הביאה לבמה ריחוק וביישנות של סולן להקת "גל חדש". במקום ליצור פרובוקציות, היא הדגישה את המילים- והצליחה לחשמל את הקהל. לא מנסה לגנוב פוקוס על ידי גימיקים, ובכל זאת נוכחת עד מאוד. 





אם מישהו חשב בהתחלה שיש כאן ניסיון לחקות את קולה של הסולנית "המכשפות", תוך זמן קצר אפשר היה להבין שיש פה משום דומה- אבל מאוד אחר. אמנם יאני עדיין בשלבי התרגלות לתפקיד, אבל עטופה בארטילריה המוזיקלית של נץ, כהן וברנר, היא מצאה כניסה לעולם משלה. שנייה אחר כך, ויאני כבר נפלה למים המטאליסטיים של השיר "עוד מעט". משם היא גלשה להפליא אל תוך הליין הקברטי שניגנה להפליא קרן ברנר המדהימה ב"פארנויה זמנית". בהמשך מקומם של הלהיטים "להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך" ו"פחד אמיתי" לא נפקד.

"המחשפות". מכבדות את העבר, צועדות אל עבר העתיד.  (צילום: חן לב)

אמצע ההופעה, וזמן לאורחת הראשונה- יעל דקלבאום שביצעה בליווי הלהקה את "האגם הנעלם" ו"אדם חופשי" מתוך אלבומה האחרונה והמעולה, ולצידו גרסה משותפת ל"DINGO". השוני הווקאלי בין שתי הזמרות הראה כי החוזק של יאני הוא לאו דווקא יכולת השירה- אלא האופי והרצון. אולי זו גם הסיבה שהיא התאימה כמו כפפה ליד לשירים של פרלמוטר ושות'. כשדקלבאום סיימה את חלקה, הגיע שיר הנושא של הלהקה, שהוציא אותנו בחזרה מאווירת הפולק אל הרוקנ'רול.




הזמן של קורין אלאל הגיע עמוק בתוך "זהירות מהמרווח", שצפתה במתרחש, התמוגגה ותוך כדי ההתרחשות "זרקה" את עצמה אל תוך השיר הנפלא הזה. ואם כבר קורין אלאל, אי אפשר הרי בלי הדואט הנהדר "כשזה עמוק", אליו הצטרף הקהל- ובשלב מסוים אף קיבל את האפשרות להוביל את השיר.




סוף הערב היה שייך כמובן לשיר הכי מוכר של "המכשפות", "עד העונג הבא", ולצידו "ציפור" והשיר החדש "אשמיע קולי". אם לפרקים במהלך הערב נראה כי יאני נותנת המון כבוד לשירים, ואולי חוששת לבצע אותם- כאילו היא נוגעת בכתבי קודש, כשמדובר היה בשיר חדש, בוודאי שיר שהיא כתבה והלחינה, השחרור היה ניכר בה עד מאוד.

מטבע הדברים רוב האנשים הגיעו כנראה לחזות ביאני, שאכן הצליחה במשימה וגרמה לקהל לרצות ממנה עוד- אך לטעמי התגלית האמיתית של הערב הזה היא דווקא ברנר. לא ברור איפה הסתירו אותה עד היום, אבל מה שבטוח הוא, שעם הצלחת הלהקה- איש כבר לא יוכל איש להתעלם ממנה. ומה לגבי נץ וכהן? הן היו שם כדי לפרגן ולכוון. כן, יש לנו כאן בהחלט תחייה חדשה. לא רצון לשחזר את העבר, אלא רצון לכבד אותו ולצעוד קדימה. בנוגע ליאני, אין ספק שכרגע היא משתמשת בעיקר ביכולות המשחק שלה כדי לכשף את הצופים- אבל ככל שהיא תצבור עוד ועוד שעות במה, כולנו נרוויח. בכל מה שקשור למוזיקה, "המחשפות" הוכיחו רלוונטיות: רוקנ'רול מהוקצע ואיכותי, והכי חשוב- אורז באמתחתו טקסטים מעולים בעברית. אם התמזל מזלכם והן יגיעו לאזור שלכם, אל תהססו- הנאה מובטחת.

להקת "המחשפות", מופע חגיגי- מועדון הבארבי, תל אביב. 31/10/2013