(צילום: שרון דרעי)
אריק ברמן עשה את אחת הקפיצות המרשימות ביותר במוזיקה הישראלית של השנים האחרונות. אחרי שהתארח אצל איה כורם, בהופעה בביט, וממש לפני אלבום שני, הוא מספר לחן לב מה נשתנה.
כתבת ליעל נחשון, שהיא זמרת פחות מוכרת, שלושה שירים יוצאים מן הכלל. איך נוצר הקשר ביניכם?
"הכרתי אותה ב'פרלמנט', קבוצה חיצונית שנפגשת פעם בשבוע ונותנת לעצמה תרגילי כתיבה, דבר שהיה דומה לקורס של יהודה עדר".
איך מתחיל אצלך שיר ואיך מתגלגלת ההשראה שלך?
"אני לא יודע איך לשלוט עליה ואני מניח שאם הייתי יודע, הייתי לוחץ על הכפתור הזה וכותב כל יום- מדובר בתהליך מורכב שהוא הרבה פעמים לא בשליטתך. ככל שאתה מתבגר, פחות דברים נותנים לך השראה ומצליחים להרשים אותך ואם זה בכל זאת קורה- זה נותן לי השראה".
מה תרם לך 'רימון'?
"בתור תלמיד אתה לא מרגיש שבית הספר עוזר לך, אבל בדיעבד הדבר הכי טוב שיצא לי משם הוא הלהקה שלי. החלק החיובי ב'רימון' הוא להכיר אנשים, להיות בצד של עשייה מוזיקאלית כל הזמן וזה הופך לנוף של החיים שלך, כי כולם שם עושים את אותו הדבר. שם גם הכרתי את משה לוי ויהודה עדר שלימד קורס הלחנת שירים, קורס שבעצם לא מלמד אותך איך כותבים שירים, אלא נותן לך מסגרת של כתיבה רציפה וברגע שצריך להביא כל שבוע שיר לכיתה, אתה נכנס לאיזה רוטינה ככה שגם כשאתה לא כותב- אתה מחפש את השיר הבא".
השירים שלך ארוכים ועלילתיים במיוחד, שמת דגש על זה או שזה יצא ככה?
"אני מודה שאף פעם לא החשבתי את הטקסטים שלי ככאלה שעומדים בפני עצמם. כשהתפרסמתי, זה היה הדבר הראשון ש'נפל' לאנשים והשוו אותי לבוב דילן ולמאיר אריאל, למרות שזאת לא הייתה המטרה שלי כי תמיד שמתי דגש דווקא על הלחן. בהמשך קרה תהליך הפוך- שאלתי את עצמי מאיפה נובעת ההשוואה הזאת ו'נכנסתי' ליוצרים האלה, שאותם ואת השירים שלהם לא הכרתי כמעט בכלל. בעקבות ההשוואות צללתי לעולם שלהם, קניתי את כל האלבומים שלהם ולמדתי אותם תוך כדי שאני מנסה להבין את צורות השירים ואת המצלולים שלהם לעומק. מדובר בדברים שקיבלתי השראה מהם ושבאלבום החדש שלי יהיו משמעותיים".
(עטיפת האלבום "I")
איך אתה מגדיר את המוזיקה שאתה עושה והאם אתה הולך לעשות באלבום השני משהו שונה מאשר עשית באלבום הראשון?
"אני מגדיר אותה כשילוב של רוק-פולק. הסגנון בעצם לא השתנה, מה שכן השתנה הוא שהזדקנתי, אמנם בשנה, ובעיקר אני חושב שלמדתי לשייף, כי דברים שעשיתי מתוך אינטואיציה באלבום הראשון, אפשר לשכלל אותם לכדי שלמות או קרוב לזה, אם אתה מקשיב למה שדילן עשה".
ההצלחה של האלבום הראשון הפתיעה אותך או שמראש קיבלת רושם טוב לגביו?
"אני חושב שאת גודל הצלחת האלבום לא יכולתי לשער ואפילו לייחל אליה, כי זה הצליח ברמה של תקליטי מיינסטרים. לא ראיתי את עצמי כאמן כזה או כאמן שוליים, כי חשבתי שיש אחוז מסוים של מאזינים שיכול להתחבר לזה, אבל זה נגע ביותר אנשים מאשר ציפיתי. במהלך העבודה אמרו שהתקליט טוב, אבל לא ידעו שזה יצליח ככה כי לא תמיד זה הולך בד בבד, אבל לשמחתי הכל קרה".
בהופעות אתה מופיע עם הרכב מרשים שהוא סוג של אורקסטרה. למה לא לנסות לעשות הופעות אקוסטיות?
"זה הרכב שאני מאוד גאה בו כי נוצר לו סאונד משלו והעבודה איתו נעשתה פשוטה. ברוב הפעמים כולם ידעו מה הם צריכים לנגן וזה עבד נורא מהר. יכול להיות שאני אעשה יום אחד הופעה אקוסטית כי זה נשמע לי משהו שאפשר לעשות אחרי שיש לך רפרטואר ואז אפשר להשמיע את זה בצורה אחרת".
במה שונה הקהל בצפון מהקהל התל אביבי?
"הקהל של חיפה והצפון שונה מהקהל התל אביבי, כי זה קהל שאין לו כל יום הופעות גדולות ואני משער שזאת הסיבה שהוא קיבל אותי יפה כשהופעתי ב'סיטי הול' בחיפה. זה קהל שמעריך מישהו שעשה את דרכו במיוחד כדי להופיע עבורו, ובתל אביב זה יותר מובן מאליו".
לינק: עמוד פרויקט "עץ הרימון".
(כתבה מתוך המגזין החיפאי העצמאי "פונץ'", כפי שפורסמה בגיליון מספר 6- יוני 2008)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה