.jpg)
הילה הררי, הזמרת החיפאית שנודעה בעיקר בעקבות החידוש ל"זה היה ביתי" של מני בגר, עומדת בפני אלבום סולו שני שמלבד שיר שכתב לה דידי שחר יופיע בו גם חידוש לשירם של ה-"וייט ליאון", "ואיין דה צ'ילדרין קריי",
כדואט עם המבצע המקורי של השיר. חן לב ישב עם הילה הררי על כוס קפה וגילה כמה דברים מרתקים על נחישות וכוח רצון.
המילה "הצלחה" עבור הילה הררי, היא הרבה יותר ממה שניתן לחשוב. הררי, שמוכרת בעיקר בגלל החידוש שלה עם להקת כלא 6 ל"זה היה ביתי", עבדה בשנתיים האחרונות על אלבומה השני, "לילות לבנים", בצל מחלת הסרטן של בעלה יניב, אולם למרות הקשיים שבדבר לא ויתרה לרגע על המוזיקה והמשיכה ללכת בדרך בה היא מאמינה. את שיר הנושא לאלבום כתב יואב אסיף, חבר של הררי, על המחלה שפקדה את בעלה ויותר מאוחר הפך השיר לסוג של המנון להחזרת החיילים החטופים. לקראת סיום עבודתה על האלבום, נולדה גם בתה הבכורה. ההתחלה המוזיקאלית של הררי החלה כבר ב-1985, כילדה, אז לקחה חלק בפסטיגל. יותר מאוחר הייתה חברה בלהקת הנוער החיפאית, "מפגשים ברכס". אהבתה למוזיקה דחפה אותה למבחנים ללהקה הצבאית ואכן, דווקא בשנתון שבו גויסו נועה תשבי ועידו מוסרי ואחרי מספר מיונים קשים, הררי מצאה את עצמה בלהקת פיקוד צפון ואחר כך בלהקת "רוק בירוק", בניהולו המוזיקאלי של אלון אולארצ'יק. קצת אחרי שחרורה מהצבא השתתפה הררי בפרויקט "פרה קדושה", בהפקתו המוזיקאלית של יזהר אשדות, ואחרי סיומו הכושל החליטה לקחת פסק זמן וללמוד במכללת לוינסקי במגמת חינוך מוזיקאלי, לימודים שנמשכו 4 שנים. בסיום לימודיה, החלה הררי ללמד שיעורי מוזיקה לילדים וכמו כן לימדה יחד עם דני רובס מוזיקה בבית הספר הריאלי. המוזיקה בערה בקרביה של הררי והיא החליטה לא לחכות אלא לקבוע עובדות בשטח עם תקליט ראשון. "אחרי שנה בעבודה במחיצת יזהר אשדות, הגעתי למסקנה שיש לי כלים לבוא לאולפן ולהקליט לבדי אלבום".
למה לא לתת לחברת תקליטים לטפל בעניין הזה?
"חברת תקליטים מתערבת בחומרים ברמת סקיצה בלבד. הם קובעים מי יפיק את האלבום, מי יצלם את העטיפה ואת כל מה שמסביב. מכיוון שכבר בחרתי מפיק לאלבום, למרות ש"זה היה ביתי" יצא לרדיו כאשר האלבום לא הוקלט בשלמותו, נוצרה בעיה. הלכתי בצורה הפוכה ומתוך כך למדתי איך עובד תהליך של בניית האלבום מההתחלה ועד הסוף. גם כשהוא היה מוכן, לא בטוח שהוא יהיה בחנויות ולכן יצאתי למלחמות כדי שהוא יהיה על המדף. זאת הייתה עבודה קשה, אבל בגלל "זה היה ביתי" אי אפשר היה להתעלם מהאלבום. הגעתי למנכ"לים ולבוסים הכי גדולים ובסופו של דבר האלבום עלה תוך שבועיים על המדפים. חודש אחר כך, ביקשו ממני שיר לאוסף שיצא ב"הד ארצי".
למה החלטת לבחור דווקא בסגנון רוקיסטי יותר כקו לאלבום הנוכחי?
"זה הסגנון שהכי טבעי לי. אני מחוברת לרוק, זה מה שאני שומעת בבית. אני חושבת שזמרים שדרך החשיבה שלהם היא 'מה יצליח', לא יצליחו. צריך לפעול מהבטן ובצורה אמיתית, למרות שצריך מזל כמו למשל להוציא את השיר בעיתוי מתאים".
מה יותר חשוב לך שיהיו באלבום, שירים מקוריים או שירים שמישהו אחר כתב ואת מזדהה איתם?
"אם אני צריכה לבחור, חשוב לי שתהיה אמירה אישית ואם המילים מתאימות, כמו למשל ב'לילות לבנים' שנכתב עלי, אני אבחר בשיר הספציפי ההוא. זה לגופו של השיר".
מה הולך לייחד את "לילות לבנים", לעומת קודמו?
"האלבום הקודם שלי היה שילוב של הרבה דברים ולאו דווקא של היפ הופ. כשהשיר 'זה היה ביתי' יצר בלבול סגנוני ולמעשה יתר השירים באלבום היו אחרים לגמרי מבחינה מוזיקאלית. האלבום הנוכחי הוא אלבום רוק לגמרי. יש בו נגיעות אלקטרוניות ופופ, הוא יותר אחיד סגנונית וקולית הוא נשמע אחרת לגמרי, אולי גם בגלל שהייתי בהריון באותה תקופה".
(עטיפת סינגל שיר הנושא)
איפה את ממקמת את הלהקה הצבאית מבחינתך ומה תרמה עם העבודה עם אולארצ'יק?
"זה סוג של מסלול. התחלתי עם להקת "מפגשים ברכס", שם עבדתי עם גיא מרוז, וניגשתי למבחנים בלהקה צבאית, למרות שכולם אמרו לי שזה בלתי אפשרי להתקבל אם אין לי קשרים. רק כדי להבין את המשמעות של הניסיון הזה, באותה שנה גייסו גם את טל מוסרי ונועה תשבי. הגעתי עם גיטרה למיונים וביןבערך 1500 בנות קיבלו אותי- מה שאומר שצריך להאמין בעצמך. אז זה נראה לי כפסגת חיי. הקדימו לי את הגיוס, כי היו צריכים אותי ללהקת פיקוד צפון. בשנה הראשונה בלהקה הצבאית עבדתי עם גיל פלדמן ועידן אלתרמן כבמאי. ההופעות היו אינטנסיביות, לפעמים שתי הופעות ביום, בתוך לבנון, בגדודים או לפעמים מול עשרה אנשים. אחרי כך ביקשתי העברה ללהקת "רוק בירוק", בניהולו של אלון אולארצ'יק. הייתה חוויה לעבוד איתו, לראות איך הוא עובד עם הנגנים ואיך הוא מעבד ומכין הופעה. אגב, איש הסאונד שלנו היה אשר סקאזי שכבר אז אמר שהוא הולך להיות מפורסם ולהופיע בכל העולם וכולם צחקו עליו, אבל הוא הוכיח את עצמו. אמנותית יצאתי בן אדם אחר מהתהליך הזה, מהשפשוף של הופעות בפני כל סוגי האנשים. לדעתי אין לכך תחליף, כי זה חלק מהדרך שצריך לעבור ואני שמחה שהייתי חלק מזה".
מה לפי דעתך התפקיד של מפיק מוזיקאלי ומדובר בחרת בניב כהן להפיק את האלבום הנוכחי?
"באלבום הזה וגם באלבום הקודם, שהפיק לי אודי שמחון, עבדתי ביחד עם המפיק המוזיקאלי וזה לא שהשמעתי להם את השירים על גיטרה ואחרי זה השיר היה מוכן, אלא בנינו את השיר. יש מפיקים שהם נגד זה, אבל רציתי לקחת חלק בתהליך. בחרתי מתוך אינטואציה מי ינגן באלבום וידעתי איך הוא ישמע. אמיר דדון, שהיה איתי ב"פרה קדושה", ניגן גיטרה באלבום הזה, אבל היה שלב שהוא לא יכול היה להגיע להשלמות ובמקומו הבאתי את סינגולדה. בתור נגן אקוסטית סינגולדה הוא אחד הטובים בארץ, פשוט אשף. הוא מיומן מאוד ויודע בדיוק מה לעשות. זאת חוויה לשבת איתו כי הוא שומע שיר פעם אחת ויודע לנגן אותו מיד. בחרתי גם את תומר צדקיהו לתופף באלבום הזה, כי אני מאוד אוהבת את הסגנון שלו".
ברור הרי שאת מאוד אוהבת לבצע דואטים וליצור שיתופי פעולה עם זמרים אחרים, מה תורם לך העניין הזה?
"מאוד מסקרן אותי להתחבר עם מוזיקאי אחר, כי כל אחד מביא את הסגנון שלו. אם מדובר בקובי אפללו, מני בגר או כלא 6, כל שיתוף פעולה מפרה מאוד. לא להיות רק לבד, אלא גם לחלוק את הבמה עם עוד מישהו".
(צילום: טילי שרון)
למרות שליבה של סצנת המוזיקה הישראלית פועלת מתל אביב, הררי החליטה לגור בחיפה ולעשות את הנסיעות למרכז בעת הצורך.בכך מצטרפת הררי לשורה של זמרים שהחליטו שלא לפעול מתל אביב או מהמרכז, אלא דווקא מהצפון. שתי דוגמאות בולטות לכך הם עמיר לב, הגר ביישוב כליל שבגליל וידידה של הררי, קובי אפללו, הגר במעלות, אך מצליח עם הרבה עבודה קשה לראות פרי בעמלו עם להיטי רדיו רבים שהוציא לאחרונה.
בזמנים שבהם המוזיקה הישראלית פועמת בעיקר מתל אביב, בחרת לעבוד מחיפה. מה הקושי שהדבר הזה גורם ולמה את מעדיפה את חיפה?
"לפני 4 שנים ישבתי עם קובי אפללו, אותו הכרתי דרך חבר חיפאי, בבית קפה בחיפה ודיברנו על איך אפשר לפצח את העניין הזה כי צריך שרשרת קשרים, אבל עובדה שהצלחנו. אני נוסעת לתל אביב פעמיים-שלושה בשבוע, כדי לעבוד על האלבום ועל המיקסים. זה לא קושי עבורי. הקושי הוא אולי בנסיעה, אבל דווקא הנסיעה הזאת טובה לדעתי כי אז אני יושבת שעה בשקט עם עצמי, אני מהרהרת ושומעת מוזיקה. חיפה היא עבורי רוגע ושפיות ובחרתי לגור כאן, למרות שגרתי בתל אביב. תמיד הרגשתי שחובת ההוכחה עלי, לעומת אנשים מהברנז'ה שיש להם קשרים ותמיד נלחמתי על המקום שלי, גם בתקופת האלבומים וגם בלהקה הצבאית. כשאתה פחות מוכר, אבל בכל זאת מצליח- זה נותן סיפוק גדול מאוד".
איפה את ממקמת את חשיבות הוצאת דיסק לעומת חשיבותה של הופעה חיה?
"דיסק הוא כרטיס הביקור שיהיה על המדף, למרות שהיום הכל באינטרנט או בסלולארי ואנשים לא ממהרים להיכנס לחנות דיסקים. לדעתי חשיבות ההופעה מכרעת כי זה משהו שעומד מידית למבחן הקהל. לא נמצאים בחדר סגור, אלא מול אנשים ואז השירים יותר זורמים. הופעה הראשונה לקראת האלבום הקרוב הייתה עם הרכב נגנים במועדון הביט בחיפה, וזה כדי שאוכל להרגיש בטוחה. ארחתי את קובי וקיבלתי תגובות טובות בסך הכל. מכל מופע מפיקים לקחים, אפילו ברמה של קטעי המעבר בין שיר לשיר".
ספרי קצת על המופע החדש, עליו את עובדת בימים אלה.
"מדובר במופע אקוסטי שבו השירים הם בליווי מינימליסטי. הכל חשוף מאוד ואינטימי והרבה יותר קשה בעיני להופיע במופע כזה. מאוד מעניין אותי לדעת איך זה ישמע ואיך הקהל יקבל את זה. ההופעה הראשונה תהיה בקפה ביאליק בתל אביב".
את נשמעת טיפוס שמתאים לו להתחרות באירוויזיון, האם היו לך מחשבות כאלה בעבר?
"מצד אחד אני יכולה להגיד לך שזה משהו שממש לא מזמין אותי בארבע השנים האחרונות, כשהייתה אפשרות להגיש מועמדות. מצד שני פעמיים לוויתי בקדם, פעם אחת את מיכל אמדורסקי, בשיר המפורסם שבו היא הפסיקה באמצע ושנתיים מוקדם יותר ליוותי את יוג'י גבאי. זה היה נחמד, אבל שוב- לא הייתי חוזרת על זה כי זה לא מושך אותי".
אחרי שהאלבום יצא, מה התכנונים שלך מלבד ההופעות האקוסטיות?
"אני עכשיו במגעים לשיר שיופיע בחלק השני של "עבודה עברית 2" ואני בהתלבטות לגבי כמה שירים. סירבתי לשיר שיר של עפרה חזה, כי תמיד ישוו אותו למקור ולא רציתי שזה יקרה. אנשים חושבים שלקחת שיר של מישהו אחר זה קל, אבל צריך להסתכל עליו מנקודת מבט אחרת לגמרי וזה קשה מאוד. הבחירה של השיר הוא דבר שאני חושבת עליו חודשים".
המוזיקה שיוצרת הילה הררי מגיעה מהמקום הכי אמיתי שיש, ואולי זאת אחת הסיבות שדידי שחר, שכתב למירי מסיקה שני להיטי רדיו, הסכים לתפור למידותיה של הררי את "אולי נאהב". נחישותה של הררי ראויה לציון ובעקבות שלושת הסינגלים שכבר יצאו מאלבומה החדש, נדמה שיהיה קשה מאוד להגיד לה "לא" ושמישהו ינסה לעצור אותה.
הילה הררי, "אולי נאהב", הד ארצי, 2008.
(כתבה מתוך המגזין החיפאי העצמאי "פונץ'", כפי שפורסמה בגיליון מספר 5- מאי 2008)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה