יום שישי, 28 במרץ 2014

טוב לו עכשיו: "שבע שנים וחם לי בלב"- ראיון עם אסי זיגדון

חם לו בלב, גם אחרי שבע שנים. אסי זיגדון. צילום: חן לב

ב-2008 הוציא אסי זיגדון את "פנימה", אלבום בכורה בהפקת רפי פרסקי. הבאזז הגדול שליווה את הוצאתו, נבע בעיקר משיר אחד: "חם לי בלב". הרבה תקוות היו לו אז, אבל האלבום הזה נשאר בעיקר כסוג של סוד אצל חובבי המוזיקה הישראלית. בתחילת פברואר ציין זיגדון בהופעה מיוחדת, "שבע שנים וחם לי בלב", את העלייה הראשונה שלו על במת הבארבי התל אביבי עם שירי אותו האלבום. מלא בציפיות ובחלומות. "זו הייתה פיצוץ של הופעה", הוא משחזר. "בארבי מלא... פרסקי על הסאונד ויניב דדון על הגיטרה. פסיכי לגמרי". 
זיגדון היה אז בן 31. תל אביבי מזה 5 שנים, אחרי גירושין. את מגוריו קבע בפלורנטין. הוא התפרנס כ-DJ והתחיל לעבוד על פרויקט רדיו "מהות החיים", שמאז הפך לאכסניה פילוסופית רדיופונית מוכרת ואהובה. "להיות מוזיקאי היה עבורי חלום שהתגשם", הוא מספר. "בגיל 28 נסעתי להודו, ושם החלטתי ללכת על זה. חזרתי לארץ, התגלגלת בין חדרי חזרות וגיבשתי לעצמי הרכב שביצע שירים שכתבתי מגיל 16 ועד אז. את האלבום הזה עשיתי אצל הטובים ביותר: פרסקי עשה את ההפקה המוזיקלית, היו לי אחלה נגנים, מיקס עשה לי סיימון ויינשטוק ואת המאסטרינג עשה אודי קומראן. אגב, אריאל גולד הבסיסט ותומר לוי המתופף עושים איתי דרך ארוכה כבר עשור. הם הרבה מעבר לנגנים- הם לא רק חברי אמת, אלא גם שותפים בעיבודים ובקולות. אפשר לומר שיחד איתם נוצרה להקה אורגנית שמשלימה אותי. לא סתם אני קורא לחבר'ה האלה שמלווים אותי בשם 'הצדיקים'".

לאן חשבת שהאלבום הזה יגיע?
"הדפסתי 2000 עותקים ממנו, אז כנראה חשבתי שהוא יגיע למספר כזה של אנשים. היום הוא כבר הגיע, אבל זה לקח כמה שנים. בוא ונגיד שלא הבנתי כמה מה שקורה בתעשייה קשור למוזיקה עצמה. גיליתי כמה שערים יש שם- מקליקות, ברנז'ה דרך יחסי ציבור ועד לסתם עומס שיש על המערכת- אתה מוציא סינגל או אלבום ומגלה שאתה חלק מעוד מאה אנשים שבמקביל עושים את זה. אני זוכר שכשנתתי לאנשי NMC לשמוע את הגרסאות המוקדמות של האלבום, הם חזרו אליי ואמרו: 'שמע החומר שלך מעולה, אבל לא מזמן החתמנו אמן שיש עם צבע דומה ולא ניקח שניים כאלה על אותה המשבצת'. הם בסוף עשו רק את ההפצה של האלבום".

מי זה היה, אתה זוכר?

"זה היה ארז לב ארי... כן, ללא ספק אני מצדיק אותם- ארז הוא אמן מדהים". 

איך זה קרה שרק שיר אחד פרץ מתוך כל האלבום?
"אין לי מושג. נסתרות דרכי האל. אחרי ש'חם לי בלב' הפך ללהיט, חשבתי שכל מה שאכתוב יהיה שלאגר, אבל זה משום מה לא קרה. אגב- אם תיקח את 'משחקים של אתמול', הוא היה הימור גדול של כל מי ששמע אותו בחברות תקליטים, להפוך ללהיט. יצא ש'חם לי בלב' הוא זה שהיה השפיץ של האלבום, אבל הוא ממש לא היה כזה בהתחלה. פרסקי הפך אותו לגמרי- קודם הוא היה בנוי ככה שהפזמון שלו היה ה'פארט C' ולהיפך, והשאר היסטוריה. כנראה שאני לא טוב בכתיבת להיטים. אני כן יודע לכתוב שירים שמתחברים ללב. אני כותב מוזיקה לא מסובכת, אבל הטקסטים שלי הם כאלה שצריך להקשיב להם כמה פעמים". 


מה משך אותך לרצות לעבוד עם פרסקי?
"פרסקי זה האיש שבגללו רציתי להיות מוזיקאי- האלבום הראשון שלו היה מבחינתי האלבום הכי גדול שיצא פה". 

והוא הסכים ישר?

"לא, מה פתאום? הוא אמר לי שהוא לא מפיק ולא נעליים. אני נדנדתי לו, ומה שנקרא 'דיברתי אל לבו'. עוד לפני כן, בסוף שנות התשעים, הקלטתי כמה שירים על קסטה ואמרתי לעצמי שאלה שירים שרק פרסקי יכול לשיר. וככה מצאתי את עצמי נוסע לרחוב אלנבי בתל אביב עם הקסטה הזאת, לפיצוציה שהייתה לו. וככה באתי אליו, סיפרתי שאלה שירים שכתבתי ושאני חושב שהוא יכול לשיר אותם מעולה. הוא הסתכל עליי ואמר: 'אתה תשיר את השירים שלך, ואני אשיר את שלי'...

חזרתי אליו אחרי כל השנים האלה, והזכרתי לו את זה. אמרתי לו: 'אמרת לי פעם לשיר את השירים שלי- אז הנה, עכשיו בוא ותעזור לי לעשות את זה. אחרי חודשיים הוא הסכים. נהניתי מכל רגע. אהבתי אותו כאדם כמו שאהבתי אותו כאמן. ברור שהתקווה הכמוסה שלי, הייתה שהאלבום הזה ישפיע על אנשים כמו הראשון של פרסקי. אני יודע היום על אנשים, ממכתבים, מיילים ומפניות, ש'פנימה' שינה להם משהו בחיים, עורר בהם השראה בלתי רגילה או סתם היה האלבום הזה שהם שומעים הכי הרבה בזמן נסיעות. הדבר הקטן הזה, הנגיעה בחיים של כמה אנשים, שווה הכל עבורי".  

ואיפה פרסקי היום, אתם עדיין בקשר?

"האלבום הראשון שלו הייתה ההבטחה הכי גדולה שהייתה פה ברוקנ'רול אבל זה לא קרה, וכולנו יודעים איך התייחסו לפרסקי אחר כך. לצערי הוא התייאש לגמרי מתעשיית המוזיקה בארץ, החליט שהוא מפסיק להופיע ועזב את המוזיקה באופן מוחלט. היום יש לו מסעדת 'דים סאם' בפלורנטין". 

איך אתה מסתכל על "פנימה" בפרספקטיבה של שנים?

"אני עדיין מרוצה ממנו, אבל אני במקום אחר עכשיו. הייתי כמובן עושה היום הכל שונה, כולל להוריד כמה שירים. מצד שני, אם לא הייתי עושה אותו ככה- לא הייתי מבין אחרת היום. למדתי בעיקר שהקסם האמיתי טמון באיך שאתה כותב את השיר בפעם הראשונה, שאתה מנגן אותו בבית. אם אתה מצליח לשמר את זה אחרי העיבוד בצורה הכי אותנטית- עשית את זה, כי שם נמצא הקסם של השיר. היום המשימה ברורה לי. 'האיך' תמיד ישתנה, אבל אם הוא היה נשאר קבוע- מבחינתי לא היה לי את הריגוש הדרוש כדי לעשות מוזיקה".  


מעבר לכך שתוך כדי הריצה המטורפת של החיים גילה זיגדון את כישרונו המוזיקלי של אחיו, גיא, והפך אותו לשותף בכיר ביצירת אלבומיו (כולל אלבומו השני שיצא ב-2010, "מכלום תקום", אשר הופק מוזיקלית במשותף עם גלעד ויטל)- הוא גם הרים את פסטיבל המוזיקה במדבר "אינטימדבר", אשר ייערך השנה זו הפעם השלישית. כמו כן, הוא גם נכנס לפרוייקטון המיוחד והבין-תחומי: "אלבום קטן". אלבום זה מכיל ארבעה שירים, שנכתבו בהשראת ארבע תמונות, והופץ דיגיטלית בלבד. "מאז 'פנימה', הופעתי המון- אבל בעיקר הבנתי שהדרך לא פשוטה ושאסור לפתח ציפיות בחיים", אומר זיגדון. "הגעתי למסקנה שצריך לחיות, ליהנות ממה שיש, לגעת עם השירים במי שאפשר ובעיקר לעשות כדי לעשות".

אוסף חוויות מהדרך. אפילו באמצע המדבר. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של אסי זיגדון


מה השתנה בך כמוזיקאי?

"היום אני יודע יותר מה אני רוצה וגם היום זה גם יעלה לי אפס כסף לעומת מה שעלה לי האלבום הראשון, שעם כל ההוצאות הנלוות עלה כמה עשרות אלפים. האלבום השני עלה חצי, והיום אני עושה הכל לבד. זה בעיקר קשור בזה שאני מקשיב לעצמי. בתקופה ההיא, הקשבתי יותר מדי לכל מה שיש לאנשים מהתעשייה להגיד. היום אני פשוט נכנס עם אחי גיא והנגנים המוכשרים שאיתי, ללילה אחד באולפן ויוצא עם שיר גמור. ממש לאחרונה סיימתי להקליט את 'מנטרה', שיר חדש שבעיניי הוא הטוב ביותר שעשיתי- והוא בדיוק נוצר כמו שתיארתי לך עכשיו. לאלבום החדש יקראו בסוף זה רק להיות, בדיוק מהסיבה הזאת. 

"ההופעה הזאת של 'שבע שנים וחם לי בלב', היא ציון דרך עבורי. זה סיכום תקופה. היום הכתיבה שלי אחרת, וגם אני השתנתי. זה קצת כמו לספר חוויות מהדרך". 





"השקר הוא הסם של המילה"- אסי זיגדון בהופעה, מארח את המשורר יחזקאל נפשי.
ה"צוזאמן", תל אביב, 28/03/2014.

לינקים לדרך:
1. חן לב, "אוהב להיות בבית", ראיון עם אסי זיגדון מתוך מדור התרבות של "זמן חיפה/קריות", 06/08/2010
2. חן לב, "יצאת צדיק", ביקורת הופעה, מתוך מדור התרבות של "זמן חיפה/קריות", 26/11/2010
3. חן לב, המדור "הכל אישי" מארח את אסי זיגדון, "זמן חיפה/קריות", 06/01/2012

יום חמישי, 13 במרץ 2014

עושה שלום: שלום גד חוגג הוצאת שני מארזים, בסדרת הופעות מיוחדות ב"אוזן בר", בתל אביב



שלום גד. צילום: יעל אופנבך


התקופה היא אמצע 2005. אחרי הרבה עבודה משחרר שלום גד את "אהבה", אלבומו השלישי (אם לא סופרים את "העבד"), אשר לווה בהוצאה מחודשת של קודמיו: "סוף המדבר" ו"תנועות מטאטא מהירות". באותו הזמן האינטרנט כבר החל לבעבע ולרחוש מתעניינים. הייתה זו שעתם של ה"מייספייס" והפורומים. עידן טרום ה"פייסבוק" והגוגל, כפי שאנחנו מכירים את האינטרנט כיום. ואז, שלום גד החליט לשתוק. במרץ 2010 הוא שינה צורה והחליט להוציא אלבומים אך ורק דיגיטלית, דרך פלטפורמת ה"באנדקאמפ"- ועשה זאת בקצב מטורף: בתוך פחות משלוש שנים הוא הפיץ בעזרת הרשת שישה אלבומים חדשים. שלושת האחרונים ("תל אביב", "ירושלים" ו"תלמי אליהו") הפכו לבשר ודם ויצאו במארז מיוחד בשם "המצב". עתה, מאוגדים שלושת האלבומים הראשונים שהוציא גד, יחד עם "קוץ ברוח" ו"היהודי המעופף" (שעד היום היו זמינים רק בעמוד ה"באנדקאמפ" שלו) במארז מחומש שבכלל התחיל מתוך רצון להעלות סדרת הופעות שתועלה ב"אוזןבר" התל אביב ותוקדש לכל אחד מהאלבומים שהקליט יחד עם "היהלומים". "בסך הכל המחשבה הראשונית הייתה להופיע עם שירים של כל אלבום לבד, כדי לא לשעמם את הקהל ואולי גם את עצמי. מצד שני, רציתי שתהיה עלילה כלשהי להופעות הללו, מין סוג של סיכום מבחינתי", אומר גד. "זה תמיד היה באופק ואז החלטתי שאני רוצה להופיע לבד עם אקוסטית וברגע שדיברתי על זה עם אנשים זה התחיל לגדול. פתאום יצא מצב שאני מבלה את השנה הזאת לסכם את הקריירה שלי עד עכשיו, תוך כדי עבודה על אלבום חדש. אני מניח שהוא יהיה מודפס כי עכשיו אין לי סיבה שלא...

"עבורי לא מדובר בצעד דרמטי. כולם מסביבי כל כך בעניין של 'כן הדפסת' או 'לא הדפסת'. האם אתה חושב שבחיי היום יום שלי אני מרגיש את זה? מבחינתי זה אותו הדבר. אני אומר, הוצאתי שירים חדשים? יאללה בוא ונופיע. חוץ מזה שהיום הכל השתנה ברמה הזאת, שההבדל הוא לא הדפסה אלא קנה המידה שלה. קח היום כל להקה צעירה שמדפיסה תקליט- היא מוציאה 500 או 100 עותקים כחלק מהפעולה שלה. לפני עשור נגיד, אם היית מדפיס- זה היה בכמויות גדולות או בכלל לא. 
כל אחד עושה את זה בקנה המידה שמתאים לו, וגם אני- עם ההוצאה המחודשת. זה לא איזה שינוי ראש. זה דרך לעשות לאלבומים חתונת פלטינה. הרי כשהדיסקים האלה ייעלמו מהמדפים לא נוציא חדשים


"המארז עצמו הוא דרך להשיג אלבומים קשיחים למי שזה חשוב לו. המשמעות של אלבומים היום היא עוד דרך לקבל את המוזיקה. זה כבר לא הדרך המקובלת והאולטימטיבית. זה כמו תקליטי ויניל, שלפי מה ששמעתי נמכרים באנגליה יותר מדיסקים. תאמר, חזרה האופנה? לא, חזר הויניל וזו משמעות אחרת. לדיסקים היום יש לגיטימיות אבל המשמעות שלהן היא רק ברמה הסמלית, לטוב ולרע".



הופתעת מהאהבה ומהפרגון שקיבלת מהקהל שהגיע לשתי ההופעות הראשונות בסדרה?

"בעידן האינטרנט אתה כבר יכול לקרוא או לדעת לפני, שדבר כזה הולך לקרות. נהניתי מזה, אבל קשה לומר שהופתעתי- כי כבר שלוש שנים אומרים לי 'למה שלא תעשה הופעה שלמה עם שירי 'סוף המדבר''?".

אם אנחנו חוזרים אחורה, מתי הבנת שאתה צריך להשתחרר מכבלים חומריים?
"השינוי בתפיסה הכללית התרחש באופן הדרגתי ומהיר. בעיקרון מה ששינה לחלוטין את כללי המשחק באינטרנט ופתח את הכל הוא ה'פייסבוק'. אני מניח שגם אני השתניתי. לדעתי אמנים שלא משתמשים במה שיש לטכנולוגיה החדשה להציע, מפסידים באיזה אופן. העולם מאפשר לך מבנה לפעול בתוכו וכשהמבנה משתנה, אתה חייב להשתנות-לטובתך. ברמה הפרקטית, צריך לזכור שבעולם של היום אתה לוחץ 'פליי' ויכול לשמוע מה שאתה רוצה. אני מאמין גדול בזמינות ומאמין שאמנים צריכים לפעול לפי מה שנכון לזמן. דבר עם אנשים צעירים ששומעים מוזיקה, ורובם יגידו לך שהם לא ממש מחפשים אותה ברדיו. בשלב המפנה הזה שלי, כבר הייתי מספיק מרוכז במוזיקה כדי לשדר חדוות יצירה ככה שמה שאעשה לא יהיה ניסיון נואש להוציא תקליט, מה שלפעמים קורה אצל אחרים. את זה אני אומר בין השורות".

אולי היה לך קל לעשות את התהליך הזה, בגלל הימצאותו של אולפן משלך- כך שיכולת להקליט תמיד?


"בסוף שנות התשעים ותחילת האלפיים, אולפנים ביתיים צצו כסנונית של העולם החדש ולא כשריד של העולם הישן. 'שלומציון' (האולפן של שלום גד, ח"ל) נולד כי רציתי עצמאות, בתקופת 'תנועות מטאטא מהירות', המחשבה שלי הייתה להסתדר בקנה מידה קטן- אלא שאז האינטרנט לא היה כל כך מפותח ברמה שהוא היום. באופן כללי דברים קשיחים קשים להפקה. להדפיס ספר- זה להדפיס ספר. לשלוח קובץ באינטרנט זה כבר משהו אחר. ההבדלים הפכו עם הזמן ליותר ברורים: חכה לתשובה מחברת תקליטים, חצי שנה במקרה הטוב, או שפשוט תשחרר את הדבר שלך דרך האינטרנט".

ממש כמו ירידה לצורך עלייה.
"זה סוג של, כן. בלי קשר לזה, ובכל מה שקשור לעבודה מול קהל, ברמה של התעסקות בשיווק- ב'קוץ ברוח' והבאים שהגיעו אחריו הורדתי הילוך בכל מה שקשור לשיווק. באופן פרדוקסלי האפקט היה בדיוק הפוך- הגעתי ליותר אנשים. והנה היום אנחנו מבינים, שכל מה שעשיתי דרך האינטרנט גרם הדפסות המחודשות והחדשות לקרות. זו לא ממש הייתה המטרה, כיוון שבשורה התחתונה ההוצאות הללו לא היו ביוזמתי. אפשר לומר שנכנעתי לאנשים שרצו שאעשה את זה- אנשי 'היי פידליטי', שהציעו לי לעשות את הכל, והמנהלת האישית שלי, יעל אופנבך. ואתה יודע מה? הסכמתי איתם גם מתוך הבנה שזה חלק מהמסיבה, חלק מהשמחה".







אם מתייחסים לחברות תקליטים מסורתיות, בעצם מאסת בכל מה שקשור בהתקשרות עימם?

"כן. הרגשתי שאני מתעסק בכל מה שמסביב ולא במוזיקה. זה עניין של התאמה בין הדברים: אנרגיות, כימיה בין אנשים ועוד כמה אספקטים. לדעתי אין טעם להתעסק במה שהיה ולא ממש רלוונטי היום- מאז שזה היה נכון עברו 15 שנים והכל השתנה בתחום הזה. לחזור לזה עכשיו, זה לקיים שיחה של טרום מהפכת המילניום".
מדוע בהדפסה הנוכחית נותרו שני האלבומים מתוך פרויקט "העבד" מחוץ לתמונה?

"כשקיבלתי את ההצעה להדפיס, אמרתי אם כבר נסגור את כל החמישייה עם 'היהלומים'. אולי כשייצא האלבום השלישי בסדרת 'העבד', גם הוא יזכה לכבוד משלו. אבל שוב, הכל מסביבנו כבר לא כמו פעם- אחרי שיש לך סדרה של כמה אלבומים, להוציא אותם מחדש במסגרת מארז זה כבר לא חדשות גדולות. זה אפילו די מקובל".

אם כבר הדפסה מחודשת, ההחלטה הייתה לאוורר את הגנזך האישי שלך. ככה למשל אפשר לגלות צד אחר שלך: ל"סוף המדבר" צורף גם השיר "יש כתובת על הצ'ק", שנשמע ממש לא אתה. הרבה יותר פופי ולפעמים נשמע כמו יוסי בבליקי. האם זה היית אתה פעם? 
"האמת היא שככה שרתי באותו הזמן. השיר הזה, הוקלט בסשן אחר ואולי לכן הוא נשמע שונה. אגב, יחד איתו נוספה גם סקיצה שונה של 'סוף המדבר', שהוקלטה באותו היום. זו אבחנה מעניינת מה שאתה מציין, אבל זה כנראה בעיקר אצלך. זה אמנם היה ניסיון לעשות גרסה אחרת של השיר- אבל לא חשבתי על זה כעל 'כיוון אחר'. הגרסאות הללו לא נכנסו לתקליט ההוא, כי אני וכל מי שהיה איתי לא חשב שהם מספיק טובים. יכול להיות שאז זה לא נראה שונה בעינינו, כי חשבנו שאנחנו עושים רוקנ'רול וזהו. עם הזמן הרוקנ'רול שלנו קיבל צבע אחר. בזמן האמת, 'סוף המדבר' לא נחשב תקליט מיוחד מיתר תקליטי הרוק שיצאו אז. את הייחוד שלו הוא קיבל בהמשך. אני טוען שבכל התקופה ההיא שרתי כמו בבליקי. גדלנו באותה הלהקה ולכן טבעי שזה קרה. סגנון השירה שלי השתנה עם הזמן- התחלתי מ'פונץ'' ומשם עברתי לעשות משהו ייחודי משלי".





בטרילוגיית "המצב" אתה בעיקר פוסע במרחבי הדימיון שלך, ובאלבומי המארז המחומש אתה חזק בתוך המציאות. כשאתה כותב על תל אביב או על תלמי אליהו, אלה אמנם מקומות אמיתיים- אבל בשיריך הם מופיעים בהקשר שלהם עבורך. מנגד כשאתה שר על האישה של סמי, ברור שיש אישה כזאת במציאות.
"ב'מצב' נתתי לעצמי את האישור לא להיות מוגבל לגבולות להקת הרוקנ'רול וברמה הטקסטואלית להיכנס פנימה אל תוך דמויות. אצלי הכל תמיד אמיתי ולא אמיתי באותו הזמן, ולכן אני לא רואה ממש את ההבדל שאתה מצביע עליו. הבדלים בכל מקרה קיימים. השירים כתובים אחרת, אולי בגלל שלמדתי לכתוב יותר טוב. מאז ומתמיד הכוונה שלי הייתה ששיר יהיה על משהו אחד ועל משהו אחר בו זמנית. גם כשאני אישי, זה סוג של הסוואה- כי גם כשאני הכי אינטימי בעולם, אני עדיין בתוך דמות שהיא לא אני". 
אפשר לראות דרך שמות השירים שלך, שאתה תמיד מחפש דרמות לכתוב עליהן. האם יש שלום גד של האמצע או שכולך טובל בקיצוניות?
"קודם כל, הרבה פעמים אני מתחיל טקסט מכותרת שיש לי בראש. לדעתי בחיים הפרטיים שלי אני לא דרמטי, אבל כשאני עושה מוזיקה אני רוצה למקם אותה כדבר הכי חשוב שקורה כרגע בחדר. אני לא בא לבדר. אני לא כותב או עושה מוזיקה כזאת, בגלל שאני דרמטי אלא בגלל שאני רוצה שיקשיבו לי. בערך כמו כל אדם שכותב או יוצר". 


למה קראת לאלבום החמישי "היהודי המעופף", שילוב של היהודי הנודד וההולנדי המעופף?


"אתה כנראה היחיד שהבין את משמעות השם הזה... כל התקליט ההוא מדבר על זהות של היהודי המודרני. יותר מזה הוא סוג של שיר פרידה מהיהודי הגלותי של המאה העשרים ובראשם למשל: לאונרד כהן, ג'ורג' גרשווין, בוב דילן, לאונרד ברנשטיין, ואפילו אלברט איינשטיין. היהודי המערבי המשכיל ויחד עם זה גם קצת פרוע- עד רגל אחת בחדר ועם רגל שנייה בלהקה ג'אז. זו סוג האישיות שמהווה את השראה לאלבום הזה".

אני דווקא חשבתי שיש פה קריצה לאיש עסקים שבמקום לנדוד, מעופף ממקום למקום.
"הכסף הוא חלק באישיות הזאת. כשאתה חושב על היהודי הגלותי הזה, אתה גם חושב על אמרגן ובאותה הנשימה גם על נגן ג'אז".




ברור שיש מאחורי הטקסטים סיפורים. למשל על "שיר הסטודנט" סיפרת בהופעה הראשונה שנערכה ב"אוזןבר". מה לגבי רונן והמקדש שנבנה המופיעים ב"תנועות מטאטא"- האם אלה רונן בן טל ו"הבארבי"?

"לא ממש, אבל זה יכול להיות. לא חשבתי על רונן בן טל כשכתבתי את זה, אבל לפעמים כשאני שר את זה אני חושב שזה עליו. לגבי המקדש, כשאני מבצע את השיר הזה, אני עושה את זה תלוי במקום. בכל מקרה, אני לא מרגיש צורך לספר על הגוף של הדברים אלא על מערכות היחסים. אחרי שהשיר בחוץ, כל אחד בעצם יכול לחשוב שזה בינו לבין אשתו. הסיפור נשאר אותו הסיפור, רק האירועים משתנים וזה מה שמוזיקה עושה".

כבן אדם, איפה היית באלבום הראשון ואיפה היום?
"באלבום הראשון היה לי חשוב לצאת 'בסדר', 'קול' ולשלוט בעניינים. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר משוחרר. אני היום במהלך תהליך של הוצאת המקל מהתחת...".

את כל השירים שלך עד היום כתבת כרווק, והיום אתה כבר נשוי... עכשיו אתה כותב אחרת?
"אתה אומר כאילו זה קשור למקל הזה... (צוחק) קשה לדעת מה השתנה קודם, אני מעריך שהכל השתנה במקביל. האפשרויות והאופי הפנימי... אולי זה דומה לתהליך של הבשלה".


כל אלה התחילו משמות של שירים. המארז החדש של שלום גד. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של שלום גד


אלי שאולי הוא יד ימינך בכל אחד מהאלבומים של עם "היהלומים". הצליל של הגיטרה שלו, היא בעיני רבים הצליל של "שלום גד". האם יכול להיות אחד בלי השני?
"הסאונד באלבומים הללו, הוא קודם כל של 'היהלומים'. אלי שאולי הוא היהלום היותר דומיננטי, אבל אם גיל פדידה וסתו בן שחר היו פורשים מההרכב הזה, הייתי מקים להקה חדשה ולא ממשיך רק אלי לבד. אלי עדיין בפונץ' ומוציא לבד תקליטים משלו בלי קשר למה שהוא עושה איתי. אם אתה מחפש בכל זאת את המשמעות שלו, אתה יכול לבדוק את זה בתקליטים של 'העבד'- בהם הוא לא מנגן".

על מה יהיה האלבום הבא שלך?

"אני יכול רק לומר שכל השיטה באלבומים האחרונים, היא מהירה- תוך התפשרות על רמת ההפקה, ובאלבום הבא אשתדל לשבור את זה. הוא יהיה עשוי היטב יותר מבחינתי. מבחינת השירים, אני עדיין חוקר את זה. בכל מקרה הוא יהיה המשך למה שהיה בקודמיו, אבל יותר כמו עונה חדשה של סדרת טלוויזיה".
הפכת להיות סוג של זמר שכולם רוצים להעריץ כדי להיות בטרנד התל אביבי.
"טוב, Its abut fucking time... זה היה המצב הטבעי שכל אחד שואף אליו. אין שום דבר רומנטי בלהיות לא מובן או לא אהוב".

בתגובות לראיון הראשון שלי איתך, שפורסם ב-2005 ב"מגזין במה", הגיב מישהו שהוא מעדיף אותך כמו שאתה ולא שתהיה מוכר כמו שלמה ארצי.

"זה בגלל שלרוב אנשים חושבים שכל מי שמצליח הוא חרא, וכל מי שאנונימי הוא איכותי. יש גם גישה שטוענת שככל שיותר מכירים את האמן האהוב עלייך, אתה צריך לחלוק את השירים שלו עם עוד אנשים- במקום שזה יהיה משהו קטן משלך, שגילית פתאום ורק אתה יודע על קיומו. בכל מקרה, אם תבחן את זה תגלה שכמעט ואין שלמה ארצים היום. כשיש מצעד הלהיטי השנתי, אז 3/4 מהאנשים שאני מכיר- לא מכירים את השירים שיש שם. יש המון כוכבים גדולים ומוכרים, זה נכון, אבל ברמה העולמית אי אפשר כמעט שאדם אחד יצליח לשמוע אותם מעבר לרמה השטחית או להכיר את השמות של כולם. יש כל כך הרבה שירים במרחב, אז כל אחד שומע את מה שקרוב אליו. אין בימינו 'שוליים' ו'זרם מרכזי'. יש נישות- כולל הזרם המרכזי, שהוא אמנם נישה גדולה, אבל עדיין נישה". 


עטיפת המארז החדש


לינקים לדרך:
2. חן לב, "הכל מעשים- על "תל אביב, תל אביב, מתוך מדור התרבות של "זמן חיפה/קריות", 04/11/2011

לינקים נוספים:



יום ראשון, 2 במרץ 2014

ועכשיו זה עכשיו: אלבום בכורה לאיטן סלומון, "לפני ואחרי"

איטן סלומון- גרסת ה"אחרי". צילום: ינאי יחיאל

לא משפחתה המוזיקלית (אמא בשם ניצה שאול ואבא מנצח תזמורת), ולא הלימודים ב"רימון" היו הזרז המשמעותי ליצירת אלבום הבכורה של איטן סלומון (29). היה זה דווקא מאורע מצער בדמות תאונה קשה שעברה סלומון. בעת שרכבה על אופניה בתל אביב- היא נפגעה קשה ממכונית. "את הזמן שאחרי התאונה, חילקתי בין הבית לבין הטיפולים. לא ממש תפקדתי כמו בן אדם רגיל", היא משחזרת. "במהלך הזמן הפנוי שהיה ברשותי לא הפסקתי לכתוב וככה נולדו להם עשרות שירים, מהם נבחרו שירים בודדים לטובת האלבום. יתר השירים, נכתבו תוך כדי ההקלטות".

איך מתאוששים פיזית ממכה כזאת?

"בסך הכל עברו ארבע שנים עד שאפשר היה לומר שיצאתי מזה, מתוכם השיקום עצמו ערך שנתיים. יש לי פלטינות וגם נותרה מכל העניין פגיעת ראש. יש לי לפעמים מגבלות מסוימות בתנועה. באופן כללי אני עובדת קשה ומתחזקת את עצמי, וכל כמה זמן נכנסת לסדרת טיפולי פיזותרפיה. חוץ מזה שבשדות תעופה אני 'מצפצפת'... למדתי להסתיר את המגבלות הללו. זאת אומרת, שלפעמים יש ימים שאני כן צולעת- או שהרגל שלי פתאום מתנפחת. או ימים שאני ממש לא מרוכזת ולא מצליחה להישאר בפוקוס.

עד כמה התאונה הזו שינתה אותך כבן אדם, הרי לאלבום של בחרת לקרוא "לפני ואחרי"?

"בתוכי אני מרגישה אותו הדבר. השתנתה ההסתכלות שלי על החיים ועל העולם. עכשיו, יותר מתמיד, ברור לי שחלומות צריך להגשים ושכל אחד מאיתנו צריך להתנהל על פי איך שהוא רואה שנכון וטוב לו. החל מקריירה ועד לבחירת חברים ואנשים שמקיפים אותנו. הכי חשוב להיות נאמן לעצמך".


 

אחרי צאת הסינגלים "אם את הולכת", "קשה לקחת" ו"שיר האודישנים" הגיע הזמן של האלבום המלא לראות אוזן. על "לפני ואחרי" היו אחראים מוזיקלית גיל לואיס הגיטריסט המוכשר (שהפיק מוזיקלית בעבר גם את סמדר אקראי ואמילי קרפל), איתי שטרית (שעיבד חלק נכבד מהשירים) וכן אוהד שרגאי שהלחין שני שירים (כולל "ראש בקיר", אותו כתב) והיה מאחורי הקלעים כל הזמן. "באופן אישי, בכל שיר שמופיע באלבום, נושא הפציעה שעברתי מופיע תמיד בין השורות", אומרת סלומון. "גם השיר שכתב אוהד, נכתב אחרי שסיפרתי לו על חוויה פרטית שעברתי".  

אם כבר, "ראש בקיר"- על איזה מצוקה הוא יושב?
"הטקסט נכתב על תהליך הפרידה הכואב שעברתי מהאקס שלי. הוא מתייחס לפרידה עצמה וגם על גמילה מההרגל למישהו שהיה איתך במערכת יחסים זוגית ארוכה. אחד מהקשיים המהותיים הוא להרפות, ולמלא למלא את החסך הזה. לפעמים, כמו במקרה המתואר, לא מצליחים. ממשיכים להיפגש עם אותו הבן אדם וזה מסתבך... עד שאומרים 'די' וממשיכים הלאה". 



יש כבר מחשבות על האלבום הבא, ומה לגבי הופעות?
"כל מה שאני יודעת להגיד הוא שהאלבום הבא שלי יהיה פרויקט באנגלית, במשותף עם איתי שטרית, אבל כרגע אני כל כולי בתוך האלבום הנוכחי- וממשיכה להופיע בכל מקום שאפשר עם השירים הללו. במשך כל השנה האחרונה הופעתי המון, בעיקר מחוץ לתל אביב. פשוט ארזתי איתי לדרך שני נגנים ונסענו לחרוש את הארץ. כרגע, אני עדיין מחפשת את הפורמט הנכון להמשיך בו, כי לוגיסטית לא תמיד זה פשוט וצריך לחשוב איך עושים משהו שאפשר להתפתח איתו ולהתנסות יחד איתו בחומרים חדשים. מה שבטוח הוא שבכל הופעה שלי, יהיה מעניין".


עטיפת האלבום

איטן סלומון, "לפני ואחרי", עצמאי, 2014

איטן סלומון בהופעה, 2/3/2014, מועדון ה"אברקסס", תל אביב (הכניסה חופשית!)


לינקים לדרך:

1. איטן סלומון בפייסבוק
2. איטן סלומון ביוטיוב