יום ראשון, 1 בפברואר 2015

ציפורן חודרנית: "אינפקציה" חוזרת- ראיון עם גיא בן שטרית וגיא שמי

צילום: אדם שולדמן

עולם הפוליטיקלי-קורקט/היח"צ היה מתחיל את הכתבה הזאת כמו, חס ושלום לא עלינו, אירוע טרור שאירע: "להקת 'אינפקציה' הוקמה בפתח תקווה באמצע שנות התשעים על ידי גיא בן-שטרית וניר טרטר. שני המוזיקאים הצעירים התחברו בעקבות אהבתם לזרמים מתקדמים של רוק ומטאל, בן-שטרית השמיע לטרטר כמה שירים שכתב וזה האחרון שכנע אותו להקים להקה. הם צירפו ללהקה את גיא שמי על הגיטרה, את ירון שראל על הבס ואת רן יורגנסון על התופים ומאוחר יותר את עמרי הנגבי כמתופף. בן-שטרית היה גיטריסט נוסף וטרטר היה הסולן ונגן הקלידים". האמת שפעם, לפני עשר שנים ולא ממש מזמן, גם אני כתבתי כך ולא הבנתי על מה התרעומת.

בתכל'ס? עזבו אתכם משטויות ותקשיבו לי- זה הסיפור האמיתי על "אינפקציה", גרסת הבמאי: "השם הזה אף פעם לא נשמע לי טוב, אבל ממש לא חיפשתי אחד כזה שיישמע טוב", משחזר הגיטריסט ואחד משני מקימי הלהקה- גיא בן שטרית. "הרגשתי רצון גדול מאוד להיות מחוץ לכל קו אפשרי. אתה יודע, 'איפה הילד?' וכל השמות האלה. חיפשתי משהו שיטהר את ההרגשה שלי. חיפשתי את ה'וואט דה פאק?!'. שאלתי את עצמי, 'מה עם הפאנק?', 'מה עם האיכס?'. רציתי לעקם, להיות כמו הלהקות האלה מפעם- למשל כמו ה'כרומוזום'. מצד שני, ניר הדליק אותי כל הזמן לעשות 'להקה עם השירים שאתה כותב שטרית'. וככה ישבנו אני והוא, בתוך רכב ממש מעופש, שהיה הרכב הראשון שההורים של ניר הביאו לו. תאר לך: חום אימים, קופסת פח, פתח תקווה. הוא מסתכל עליי כולו מחוצ'קן, וגם לי לא היה חסר אקנה בכל מיני מקומות. זו המילה היחידה שיצאה לי מהפה. ניר רצה שזה יהיה משהו עם אהבה ופרחים, אבל אמרתי לו בפירוש: 'רוצה להקה? סבבה,  ללהקה יקראו "אינפקציה"'. בכלל, כל זה היה חלק מהתעללות שלי בו. היה לי חשוב להכשיל אותו, זה היה חלק מהתענוג". גיא שמי, מהצד האחר העיד שהוא חף מכל בקשה להגדרה כזאת או אחרת- "אני מנגן, אני לא צריך להיכנס לשום הגדרה".




יש להקות שאומרים עליהם ש"הקדימו את זמנם" לדעתי בכלל איחרתם את זמנכם ובוודאי שאת דור "הרוקסן" הכה מדובר.

שמי: "זה נכון, שבמוזיקה שיש בה משנות התשעים וגם מהמון עשורים אחורה. למזלנו הגדול, דווקא לא כל כך הצלחנו בשנות התשעים".

בן שטרית: "ממש לא התאמנו לדור ההוא. דווקא 'דור "הרוקסן"' גרם לי ליצור את העניין של 'אינפקציה'. שמעתי בתקופה הזאת או ראיתי בדור ההוא משהו כבד. משהו חמור סבר- כמו ה'טוב למות בעד עצמנו' של אביב גפן. מהיבט אחר, מאיפה שעמדתי וכאדם צעיר מאוד התחברתי האלבום הראשון של 'משינה', מאשר כל מה שקרה ב'רוקסן'. הלהיב אותי זה של'משינה' היה חשוב להצחיק ויחד עם זה היו שם להיטים נהדרים כששום דבר לא גרע מהמוזיקה המעולה שלהם".

שמי: "בערך שנה לפני שעשינו את המהלך שלנו, 'כוורת' הופיעו בפארק מול רבע מיליון איש. אז פסיכולוגית היה לנו יותר קל ללכת על זה, בוודאי שבאולם סגור. ראינו אנשים קצת יותר זקנים מאיתנו עושים את זה, וזה הצליח להם".  


מישהו כבר כינה את "אינפקציה": "'כוורת' על סטרואידים", ולאוזן שלי הם דומים יותר ל"'כוורת' על סמים קשים". בכל אופן, אלבום הבכורה שלהם ("ככה מפנקים") בהפקת אלי לולאי וברוך בן יצחק מ"רוקפור" כלל שירים חסרי תועלת ותכלית. למשל: זה ה"מהלל" את עיר המייסדים פתח תקווה ("אני לא מאמין שאני גר בפתח תקוה/ שנים! שנים על גבי שנים/ ערסים זקנות ובני עקיבא!"), "שוקי" המספר על קורותיו של ילד מוכה, רדוף וחסר מזל, "זכוכיות" ("אז בואי ואתן לך המון זכוכיות על הלשון/ ואלחש לך מילה/ תקבלי מזה בחילה/ אל תהיי עצובה/ אני אשלח לך מכתב לעולם הבא") וכמובן שיר הנושא ("בחמש בבוקר השכמה/ עם פיצוץ לכליה/ אמא במטבח מחפשת סכין/ המורה הראתה לי/ איך באמת, נראה ברזל/ ואבא הראה לי דברים אחרים"). כל זה קרה בשנת 2000, שנת הבאג הגדול שלא היה. אחרי חמש שנים נוספות, גדושות בהופעות בבאלגן משפטי עם חברת תקליטים, יצא "בכיף"- שהופק על ידיהם מוזיקלית במשותף עם טל מטמור. 

באלבום זה היה ניתן למצוא התרסות נוספות ובעיקר ניסיונות לעצב מחדש את העולם עם קאברים הזויים ל"EYE OF THE TIGER" (בעברית- "עין הנמר"), "זה היה ביתי" (בעברית- "לא היה זיתים"). נוסף על הטירוף הרגיל, היו שם גם שירי פופ כ"זה עושה לי שמח" ו"סרט של סקס" (עם קליפ בהשתתפות להקת "מוניקה סקס"). בשלב מסוים התפיידה הלהקה. במהלך הזמן מצא את עצמו בן שטרית מקים את "אטליז" ושמי התחבר ל"מרסדס בנד". כמעט עשור אחר כך, ובעקבות ביקוש מהקהל, מצאו את עצמם חברי הלהקה מתאחדים לסדרת סולד אאוט ב"בארבי" התל אביב שהמשיכה אל תוך השנה החדשה. עתה, הם יוצאים שוב מגבולות תל אביב. בתחילת ינואר הם היו בבאר שבע, וב-5/2 הם ב"וונדר בר" של שלומי "דווקא/העיר השנייה/סיטי הול" מנגר בחיפה ובהמשך החודש עם יצפינו ל"פטריה" שבקיבוץ דן. 

ההתחלה שלכם הייתה מטורפת- אלבום שהופק מוזיקלית על ידי שניים מחברי להקת "רוקפור" המקורית, ובכלל הרבה בלאגן. זה תרם או הזיק לכם? 

בן שטרית: "זו לא הייתה תקופת אינטרנט כזאת, שכל דבר הפך לכתבה או אייטם, ככה שזה לא עזר ברמה של לדחוף ולשווק את ההרכב. עבדנו הרבה בשטח, כל הופעה הוכיחה את עצמה ואנשים התמגנטו". 

שמי: "לדעתי לא זה ולא זה. אני לא מכיר יותר מדי להקות, שלא היה להם בלאגן עם חברות תקליטים בזמן שעוד היו חברות תקליטים. עד היום ענייני החוזה האלה עולים וצצים. לגבי אלי וברוך, 
אם אני חושב על זה, עד היום מדובר במפיקים הכי מגניבים שיצא לי לעבוד איתם. למרות זאת, אני עדיין אוהב יותר את השני מהראשון.

"בתור נגן, האלבום השני הוא בדיוק במספר השנים הנכון לי כדי שאוכל לזהות את עצמי שם. באלבום הראשון, עוד לא ניגנתי מספיק טוב. מה גם, שהחברים האחרים בלהקה עדיין לא הבינו את מה שהם הבינו בהמשך לגבי הקלטה, הוצאה וסאונד של תקליט, שהיה די ברור לכולם בשני".





מה נתנה לכם החברות באינפקציה מבחינה אמונותית?

שמי: "זו הייתה הלהקה הרצינית הראשונה שלי. רוב מה שידעתי לאחר מכן על מוזיקה, הגיע היה משם. עד אז פחות התחברתי למוזיקה פופולרית. אבל מה זה פופולרית? אני מניח שאם אנשים ישמעו את זה וישלמו על זה כסף זה ייחשב פופולרי. בתקליט השני שהייתי מוטמע בתוך אינפקציה, איכשהו גדלנו כולנו לתוך זה שאנחנו לא מפחדים מפופ. אף פעם גם לא היינו ממש מטאליסטים. למשל, אם היינו מנגנים שירי מטאל ופתאום אנשים היו מתחילים להתפרע ולעשות פוגו, היינו עוצרים הכל- ואני למשל עושה למשל שיר של ויטני יוסטון".

בן שטרית: "גם אצלי זו הייתה פעם ראשונה שלי בלהקה של ממש. בנינו את עצמנו כולנו יחד מקצועית, כמו שגיא אמר. למשל ירון שראל הבסיסט, עבד כסאונדמן בחדר החזרות שעבדנו בו ובסופו של דבר הצטרף אלינו".

שמי: "הכל היה מאוד דווקאיסטי לכולם. תוך כדי למדתי להסתכל המוזיקה לא רק בתור הלהקות שאתה אוהב. כל דבר שיש ברדיו ומצליח שווה את ההקשבה שלך". 



"מרסדס בנד" (שמי קיצוני שמאלי). צילום: אסף חטב
"אטליז" 1+2 (בן שטרית בהתחלה ובסוף). צילומים: לירון אראל, כפיר איתן קסוטו


מבחינתכם, לאן "אינפקציה" קרובה יותר? ל"אטליז" או ל"מרסדס"? שתי הלהקות בעלי מוניטין של מטורפים, מה גם שיש לא מעט צלילים המזכירים את "אינפקציה" פה ושם.

בן שטרית: "'לאטליז' של היום לא, לדעתי 'מרסדס' עדיין קרובים יותר לפאנק- למרות שהם הפכו למטאליים מהרגע ששמי נכנס. גם ברמת התכנים ולאן שזה הולך. בהתחלה של 'אטליז' היו נגיעות מטאל ופרוגרסיבי".

שמי: "כמאזין מבחוץ די ברורים הגבולות, אבל יש דברים דומים ושונים. הייתי אומר דווקא ש'אטליז' דומים יותר ל'אינפקציה', כי זו הלהקה השנייה של כותב השירים העיקרי. מצד שני, 'איטליז' היא לא להקה הומוריסטית. אין צחוקים בשירים, יש צחוקים בין השירים- אבל זהו. אלה להקות מאוד שונות, כן? גם 'מרסדס' זה רוק וזה מצחיק, אז כמו אתה אומר יש קירבה". 


בן שטרית: "'אטליז' צמחה במקביל ל'אינפקציה'. כשעברתי לתל אביב כתבתי כמה חומרים שלדעתי לא התאימו ללהקה. אז גם פגשתי את יעל קראוס לראשונה והקמתי את 'מטבוחה', שאחר כך הפכה לאטליז. קראתי להרכב ההוא על שם הסלט שאמא שלי יודעת לעשות הכי מדהים. לא האמנתי שיבוא יום ועוד איזה 'אידיוט' בעולם יחשוב שזה שם טוב ללהקה- ואז יצא 'מטבוחה פרוג'קט'. 

"התחלתי מעברית, ותוך כדי כתבתי שירים על הגיטרה באנגלית- כדי להעביר את הזמן. אם אני מסתכל אחורה עוד יותר, בכלל התחלתי כמתופף בלהקות ששרו פאנק באנגלית".


מה גרם לכם לצאת לסיבוב הופעות מעבר לשלוש ההופעות המתוכננות שהיו בבארבי?

שמי: "שיחות בינינו לבין עצמנו. איכשהו באיזשהו מקום תמיד קל להישאר במגרש הביתי, שם יחסית רווחי וכיף. תל אביב זה חשוב, אבל זה לא בעצם אומר עליך כלום עד שאתה מביא קהל למקומות מחוץ לתל אביב". 

בן שטרית: "ההופעות באופן כללי, הם דבר שמאוד ממלא אותנו. לא שאין בזה מגרעות- זו הפקה מאוד יקרה ומושקעת, אבל כל זמן שאנחנו מסתדרים ומצליחים לעשות את זה כחברים על הצד הכיפי ביותר, אין סיבה באמת לעצור את זה. בכלל, יש אצלנו אנשים מאוד חדים. ביום יום עמרי הנגבי למשל מנהל מחלקת הפרומו בהוט, מה שזיכה אותו אצלנו לכינוי 'המנכ"ל', ורן יורגנסון עורך וידיאו ובמאי מוכשר בטירוף". 





במהלך השנים הצד ההפקתי הובלט לא רק אצל בן שטרית אלא גם אצל שמי. בעוד בן שטרית התעסק בעיקר עם 'אטליז', שמי מצא את עצמו מפיק אלבום בכורה לספי אפרתי המוכשר ("להתעורר בארץ אחרת")- איתו אף שיתף פעולה בסדרה "תעשה לי ילד". הקשר בין אפרתי לשמי מוביל אותנו ליהלי סובל, בזה נגע בהמשך. וכן, אם ניתן להגדיר דבר כזה- "הסלב" שבין השני הגיאיות הוא שמי. ועוד לא דיברנו על אמא (דניאלה) עיתונאית ואבא רב פעילים יליד קיבוץ יגור (אהרון). 

מה לקחת מאבא שלך, שהיה סופר, קיבוצניק, חייל, רקדן, ובמאי?

שמי: "שכחת שנוסף על כך הוא ניגן ואפילו בנה מטוס. קודם כל לקחתי את הגיטרה שלו והתחלתי לנגן. אחר כך, לקחתי ממנו את העקשנות ואת הדווקאיזם. זה שאני נגד כולם. למשל אם ארבע אנשים מחליטים על משהו, סביר להניח שאהיה נגד". 

תמיד היית חתרן בלתי נלאה?

"מה זה תמיד? זו גם לא חתרנות. לא עשיתי כלום בשקט, אלא עד שהוקיעו אותי מהאזור".

עד היום כשאתה שיכור אתה צועק "יהלי סובול", או שזה כבר נרגע אצלך?

"נתחיל בזה שאף פעם לא ממש הייתי שתיין, למרות שזה התחבר יפה עם הסיפור 'כששמי היה שיכור לגמרי'. יש מצב שבכלל אמרתי את זה לא בקול שקט ובפכחות מלאה.

אגב לימים, עבדתי ב'אוזן השלישית' בתור זבן בספריית הוידיאו. פתאום יהלי הגיע לשם. הוא ביקש שאחייב את המוני שלו, אז שאלתי 'סובול?' והוא תיקן ל'סובול' בשורוק. אז גם ביקשתי ממנו להשתתף בקליפ שלנו, וזה אכן קרה. הוא היה בסדר עם הגאג הזה. דווקא פיטר רוט אמר שאולי זה קצת מעליב ואעדיף לא לשיר את הקטע הזה". 


ככה נראתה פעם "כוורת" על סמי הזייה. צילום: יח"צ.
וככה היום. צילום: אדם שולדמן.

להופעה ב"וונדר בר" החיפאי יגיעו חברי "אינפקציה" כאמור ב-5/2. מסיבובי ההופעות בגלגול הקודם שלהם בחיפה, הם זוכרים בעיקר את מועדון "הנמלה" המיתולוגי. ואת הקהל? אליו בעיקר יש להם שבחים. עם הלהקות האחרות שלהם הם כמובן כבר הופיעו בעיר, אבל הפעם זו אופרה אחרת.


מי יותר גרועה, חיפה או פתח תקווה? ובאיזה הקשר?

שמי: "בתור ילד ביקרתי בפתח תקווה אצל גיא וניר, אבל גדלתי בתל אביב- ככה שאין לי את הכעסים האלה. אני מאוד אוהב את חיפה. אני אוהב להופיע שם עם 'מרסדס' וגם אוהב ללכת לפסטיבל הסרטים בחיפה". 

בן שטרית: "אני מכיר את חיפה, אז לא אגיד עליה גרועה- כי הנוף של עיר הנמל אני רואה מהכרמל, איפה זה ואיפה זה. בינתיים פתח תקווה זוכה לניקוד שלילי יותר. יחד עם כל אלה
, פתח תקווה התפתחה פלאים. 18 שנים עברו ובנו שם עולם ומלואו, מבחינת שכונות. זו לא אותה עיר מדברית של פעם, אבל עדיין אין הרבה מה לעשות שם. אם הם היו חושבים על גימיק של העיר כמושך תיירות הייתי יכול להגיד משהו". 




לאן הכי רחוק, המוזיקה של אינפקציה הגיעה?


בן שטרית: "ישראלים שהגיעו לברלין, סיפרו שהגרמנים עפים על זה. מעבר לזה התאגדו קבוצות בחו"ל ומנסים לסדר שנבוא לשם להופיע. האמת שלאחרונה הדיבור על זה, יצא מגבולות הדיבור והפך לדי רציני". 

שמי: "במסגרת האיחוד החדש, גיליתי שחלק מחברי הלהקה הם מטורפי 'מרצ'נדייס'. אחת החולצות שאנחנו מוציאים למכירה, היא עם הדפס מפוקס של כולנו. המקור של זה הוא עומרי הנגבי, שבזמנו החופשי מפתח משחקי וידיאו וככה גם יצא לו להכיר ולעבוד עם איש סיני נורא נורא גבוה, מעבר לים. איכשהו, למרות שבקושי אנגלית הוא יודע, הוא התלהב מאוד מהמוזיקה שלנו ועשה את העיצוב הזה. לך תבין. סיני גבוה, זה בכלל נשמע כמו שקר. למרות, שאם אומרים שיש מיליארד סינים- 
בטח יש ביניהם איזה שני אנשים גבוהים".


"אינפקציה", גרסת 8BIT. איור: בחור גבוה מסין.


עוד "אינפקציה":

1. "אינפקציה" בפייסבוק
2. "אינפקציה" ביוטיוב

דיסקוגרפיה: 

1. "ככה מפנקים", 2000, MCI 
2. "בכיף", 2005, NMC

* "בלאגן בריאות", 1996, הדמו ההיסטורי