ויהי אור: ראיון עם רונן בן טל

השנה: 2013. האירוע: הוצאת אלבום חדש ל"אור כשדים", "לאחותי". הדובר: רונן בן טל. העיתוי: כמעט חמש שנים אחרי שחזר אלינו בסערה ובמהלכן יצאו סט משולש ("שקיות") ובו גרסות דיגיטליות לאלבומו "תיקיות" ול"אחד מול אחד" של "אור כשדים" ואלבום חדש- "תקלה במנגנון ההדחקה", וכן "כדור ברזל"- אלבום הופעה חיה שתיעד את איחודה של להקת דור "הרוקסן". נוסף על כך, ב-8/1/2014 תעלה "אור כשדים" הופעת השקה לאלבום החדש, בבארבי התל אביבי.

 

"אור כשדים" עם וגם בלי ז'אן ז'ק, בתקופת האיחוד הראשון. צילום: דניאל חכים

"בחודש מרץ 2011 גילתה אחותי המנוחה אופירה, שהיא חולה בסרטן. פתאום, מבלי לתכנן, התחילו לבקוע ממני עוד ועוד טקסטים. בחיי היום יום שלי אני לא יושב על הגיטרה ומנסה לכתוב, אני בכלל נמצא כבר המון שנים בעולם שלא קשור לתחום המוזיקה- ומתוכי, ממש כמו מבטן האדמה, יצאו מילים. אצלי זה תמיד מתחיל ממילים. בשיר 'עוד מעט קטן', יש לי שורה: 'בעברי שלוש פצצות מיצרר', שבדיעבד אני מבין שהיא מתייחסת לשלוש הנשים שהכי קרובות אליי ושחלו בסרטן- אמי זיכרונה לברכה, גרושתי תמי גלבץ שחלתה והחלימה (באותה התקופה גם נכתב האלבום 'תקלה במנגנון ההדחקה', ח"ל), ולאחותי, לה מוקדש האלבום".

האם כדי לכתוב טקסטים חדשים, אתה חייב משהו שירעיד כל כך את עולמך? עד "תקלה", לא כתבת חומרים חדשים מזה עשור וחצי.

"אולי באמת אני צריך משהו שיטלטל את הכל מסביבי, כדי לכתוב", אומר בן טל בציניות. "מצד שני, כביכול יש מכנה משותף שקשור למחלה בשני האלבומים האלה, אבל לא הייתי הופך את זה לכלל אצבע. כבר בהופעות האיחוד של 'אורקה', אל תוך 2010, הוספנו שני שירים חדשים- 'מינכהאוזן' ו'מטיל זהב'. ברגע שחזרנו לעבוד יחד, החל גם טפטוף איטי של כתיבת שירים חדשים- ובהם גם 'כדור ברזל', כמובן".

מתי הבנת שיש לך ביד אלבום חדש?

"בתוך חודש וחצי כתבתי עוד 5-6 שירים ועמד כל השלד של האלבום החדש. את השירים בהתחלה הם אפילו לא היו על המחשב- הקלטתי אותם על הפסנתר באייפון והסתובבתי איתם ככה הרבה מאוד זמן. יום אחד באמצע 2012, הרמתי טלפון לעובד אפרת וביקשתי ממנו שיבוא לשמוע ולקרוא את הטקסטים כדי לדעת מה הוא חושב. לא היו לי מחשבות לעשות עם הסקיצות האלה יותר מדי, אבל קיבלתי עידוד מאוד חזק מעובד לעשות את זה".

מה אחותך חשבה על השירים הללו?

"היינו קרובים מאוד. היא הייתה לגמרי בעניין של 'אור כשדים', הגיעה להופעות וכך גם בנה בן ה-15. למעשה, חוץ משיר הפתיחה שנכתב לאחר מותה- היא הכירה ושמעה את כל שירי האלבום החדש וגם ידעה שהוא יוקלט לזיכרה".

ממש ככה?

"ממש ככה. אחותי הייתה טיפוס ותמיד הופיעה כך או אחרת בכמה מהשירים שלי לאורך השנים. למשל ב'המצפון', שנפתח במילים: 'אחותי אומרת שדם זה לא כמו מים'. היא הייתה גדולה ממני בשלוש שנים ובזכותה כבר כשהייתי בכיתה ו', היה בבית היה את 'המי' שבדיוק הוציאו אז את 'טומי'. כשהיא חלתה היא הבינה מהרגע הראשון מה יש לה, כיוון שהייתה המטולוגית בכירה ומנהלת בנק הדם ב'איכלוב'. נוסף על כך, מאחר ואנחנו 'למודי' סרטן, אז לא הייתה לנו בעיה לדבר בגובה העיניים. הכל גם קרה מהר מאוד- היא נפטרה ב-30 בדצמבר 2012, בינואר 2013 נכנסנו להקלטות ובסוף מאי האלבום היה מוכן לגמרי. אגב, חשבתי בהתחלה לקרוא לאלבום על שם השיר 'דורמיקום', שזה סם הרדמה שחולים מקבלים לפני ניתוח ויש לו תכונה שהוא מוחק את הזיכרון מהניתוח- כדי שבאמצע הלילה פתאום כל הסיפור הזה לא יבוא לך בתוך איזה סיוט".

איך זה שאצלך הכל ארוז בצורה מאורגנת? "תיקיות", "שקיות" ועכשיו "מדפים ומגירות"- כמו שאתה שר ב"מינכהאוזן".

"נכון שאת השם 'תיקות' בחרתי בזמנו לאלבום, בגלל שהוא הורכב משירים שהצטברו אצלי בכל מיני תיקיות- אבל, מה שאתה אומר באמת נכון. במקביל לגילוי המחלה של תמי והטיפולים שהיא עברה, פניתי לעזרה פסיכולוגית. הרגשתי שאני צריך מישהו חיצונית שייתן לי כלי להתמודד עם כל כזה- ומ'עזרה ראשונה', זה הפך לטיפול ממושך של שש שנים. אחת מהמסקנות שקיבלתי בעקבות הפגישות הללו, היא שאני בן אדם שהכל יושב מסודר אצלו. חוץ מזה שיש כפל משמעות בעניין הזה של 'תיקיה', שבזמנו למשל בז'רגון שהיה לי עם פורטיס היינו אומרים 'בואנ'ה אחי, איזה תיקיה נפלה עלייך'- במובן של מעמסה. הדבר הזה קיים אצלי מאז ומתמיד, גם כיום כשאני מתעסק בקולנוע ובתסריטים וגם ב'לאחותי'. למשל בשיר 'עין תחת עין', שם גם יש את המשפט 'משפחה תחת משפחה'. אלה הן שלוש מילים שכל אחת עומדת בפני עצמה".



כחושבים על זה, מה שמבדיל בין "הקליק" ל"אור כשדים" הם רק שני אנשים. אתה ודודי לוי לעומת דני דותן ואלי אברמוב. ובכל זאת, יש שוני מהותי בין השירים של שתי הלהקות.

"אפשר ללכת עוד צעד עם זה. בעבר של שתי הלהקות, יש את 'גוסטו לובי' שהיו חברים בו ז'אן ז'ק, אלי, עובד, רונה ורד ואני- שגם ניגנו עם 'הקליק' ב'עולם צפוף'. ברגע שדני עבר לעשות קולנוע, הפכנו לחברים קרובים עוד יותר. אני מת עלך הסרט הדוקומנטרי שהוא עשה על 'הקליק'. בסופו של דבר, המהות של הלהקה הם השירים- והם שונים לגמרי. גם אם אלי היה מנגן ב'אור כשדים' זה היה נשמע לגמרי 'אור כשדים'. עובד אמר לי פעם, שבטקסטים ובאיך שאני מגיש את השירים- יש כבר את כל העיבוד".

בזמנו שרת את "לך מכאן", שהיה שיר מלא עמימות כולל שם הכותב- "זאביק השועל", שמאחוריו הסתתר גל אוחובסקי. לעומת זאת, ברוב השירים שיש היום ברדיו- הכל על השולחן.

"החיים שלי נוכחים כמעט תמיד בשירים שלי, וב'לאחותי', החיים שלי פרוסים לאורך ולרוחב, מהילדות שלי ועד היום. אני מודע לזה שאני לא כותב שירים פשוטים, אבל ברור שלכל כותב יש את האג'נדה שלו. יש כאלה שכותבים טקסטים עמוקים ויש שכותבים פזמונים. הפרוליגה שלקחתי מגיל צעיר זה לעשות את מה שאני אוהב, בלי לחשוב מה יגידו על זה ולאן זה יגיע. אני ממש שמח ואפילו גאה לומר, שיש ל'אור כשדים' קהל פאנטי, אפילו איכותי אם תרצה, שאוהב את השירים- ואיתו אני מתכתב. לצד זה, לדעתי אני לא יכול, גם אם הייתי רוצה, לכתוב משהו שיפגע בטעם הרוב. את זה אני אומר בשיא הצניעות.

"ההיסטוריה של 'לך מכאן', התחילה בזה שכתבתי עוד לפני האלבום 'תיקיות', שלושה שירים באנגלית- במסגרת 'גוסטו לובי' ובאופן עצמאי עם חברים. ב-85' יחד ז'אן ז'ק, יקי אבימור וגיל סמטנה, כשלראשונה עובד מנגן על גיטרה ואני שר- נכנסתי עם שניים מהשירים הללו לחדר חזרות תחת השם 'השערבנים': 'Cry' ו-'Say out loud'. כשהחלטתי להקליט אלבום בעברית, הפכתי את 'Cry' לבוקר אחרון- אבל לשיר השני לא הצלחתי לכתוב מילים שאהבתי. גל אוחובסקי היה חבר קרוב של תמי (גלבץ, ח"ל) ששרה איתי באלבום. יום אחד, חצי ברצינות, הצעתי לו שיכתוב מילים לשיר הזה. לי באופן אישי לא הייתה אף פעם בעיה לשיר טקסטים כאלה, בדיוק להיפך. חילופי הזהויות ומשחקי התפקידים, הם דברים שתמיד התעסקתי בהם. גל רצה לשמור על עמימות, למרות שכולם בסביבתו ידעו שהוא הומו, וכיבדתי את זה. הוא ביקש להופיע בקרדיט באלבום תחת 'זאביק השועל' וזה היה בסדר גמור מצידי".

כשניל אמרסונטג נפטר, בהרבה מקומות היה אפשר לשמוע את "ארמסטרונג'" של "אור כשדים". לאן אתה כיוונת בשיר הזה?

"הזיכרון שלי מהשידור הטלווזיוני של הנחיתה על הירח הוא מגיל צעיר ובתקופה מאוד חזקה בחיים שלי. אני לא אצליח לעולם להסביר מאיפה הכתיבה שלי נובעת, אבל הכל צף לו ברצף של מילים, התחלה של רעיון. כאילו אני מוצא עצמי באיזה סרט מצויר, מדמיין שאני עף בתוך מכונית באיזה כביש, ותוך כדי טיסה אני מצרף רעיון לרעיון. פעם מישהו ראיין אותי, ובא עם תזה רצינית. אחד מראשי הפרקים שהוא הכין היה המשחק המיני בין הדמויות שמופיעות אצלי והיה לו ניתוח שלם של מוטיבים הומוסקסואליים בתוך השירים שלי. על 'ארמסטרונג' הוא אמר בוודאות שהוא שיר הומוסקסואלי. לי זה היה מדהים לשמוע את זה, כי זה בפירוש לא. יש שירים כמו 'אזור הדמדומים' שכן, אבל זה לא. ההסבר שהוא נתן היה, ש'כל פעם שאנחנו מתכופפים, הרבה יותר קשה לנו להתרומם חזרה'- זה האקט עצמו".

האלבום החדש שונה מהותית מהחומרים המוקדמים שלך. אני אסתכן ואומר שאפילו יש בו אלמנטים של רוק כבד.

"קודם כל, בניגוד למה שמקובל לחשוב- 'אור כשדים' לא ממש הייתה להקת גל חדש אלא להקת רוק. השוני באלבום הזה לעומת הקודמים הוא שקודם כל, אני לא ניגנתי בו אפילו תו אחד אלא רק שרתי ושנית, הוא הרבה יותר מופק ומעובד מוזיקלית- כש'דורמיקום' ו'עין תחת עין', הם יציאה חריגה שמזכירה את 'אור כשדים' המקורית. אף פעם לא עניין אותי להיות מקולטג באיזה ז'אנר, ובפגישת הראשונה שלי עם עובד על הנושא של האלבום החדש, אמרתי לו שאני רוצה משהו שיהיה שונה מסאונד הקשוח של ההופעות. היה ברור גם, שנפנה לשי להב- שיש לי היסטוריה של עבודה איתו, כמו גם לדודי ולעובד שהפיקו מוזיקלית את 'הקספרים'".

ניר ודודי, נכנסו ל'אור כשדים' משום מקום. ניר הגיע חדש, ודודי יצר עד האיחוד המחודש של הלהקה שירים שונים לגמרי. 

"כשהלהקה הוקמה, רציתי שנהיה רק בס, תופים וגיטרה. היו לי את עובד וז'אן ז'אק שגדלו איתי, ויחד עם זאת הייתי אחרי שלוש שנים אינטנסיביות עם 'נוער שוליים'. כשחיפשנו גיטריסט, נתנו לדודי צ'אנס והוא לקח אותו בשתי הידיים. כשחזרנו ב-2009, הוא היה בהלם שהוא מנגן את השירים האלה שוב- כי זה התפרץ אצלו בשנייה הראשונה שהוא נגע בגיטרה. דודי גם היה זה שהציע שניקח את ניר, שמנגן איתו בהקלטות לאלבום החדש שלו, ללהקה כמתופף, לערב המיוחד שהיה לזיכרו של ז'אן ז'ק- ובעקבות אותו אירוע גם עלה הרעיון לאחד את הלהקה.

"אבל שמע סיפור. בתקופה שהקלטתי את 'תקלה', 2003-4, הופעתי בבארבי כמה פעמים בתור אורח של אחרים. בהם שי להב עם 'אדוני הממון'- שיחד עם פורטיס השתתף בשיר 'מתנה' שהוקלט אז, ומאור כהן עם 'הבליינים'- איתם הופיע גם ניר מנצור. עד אז, ניגנתי עם שני מתופפים בלבד- ז'אן ז'ק וסמי אבזרדל מ'תיסלם', שהחליף אותו בעת שהוא עבר לגור במארסיי. שניהם שונים מאוד, אבל מה שמאחד אותם הוא תיפוף אימתני ועוצמתי. איך אומרים שז'ק ניגן? 'חזק ומהר'? אז בדיוק ככה מנגן גם ניר. כשדודי העלה את השם של ניר, אז מיד קפצתי בשמחה ואמרתי שבטח. הבאנו אותו לחדר חזרות על 4 שירים, עובד שמע באיזה מפלצת מדובר ופשוט נפל ממנו. חוץ מזה, ניר מוזיקאי מחונן ומלומד. בחייים לא ראיתי מתופף שמוריד למחברת את המקצבים שלו".

    איך הולכת להיראות ההופעה המיוחדת שלכם, ב-8.1?

"נעשה כמובן שירים מכל הרפרטואר שלנו, עם דגש על האלבום החדש. הייתה לנו מחשבה לגעת לרגע בתקופה ההיא של ה'רוקסן', ולכן נארח את ערן צור, שהלהקה שלנו 'כרמלה גרוס ואנגר' ואנחנו היינו להקות אחיות, אורן ברזילי מ'מופע הארנבות של ד"ר קספר', ואת אורנה כץ שמתארחת ב'לאחותי' וגם הייתה חלק מהסצנה בתקופת ה'פינגווין' וה'ליקוויד'".

דיברת על העשייה הקולנועית שלך כמפיק, ואי אפשר שלא להזכיר את הפרסים שקיבל הסרט "לא רואים עלייך" של מיכל אביעד. בברלין ובפסטיבל חיפה של 2011.

"אני נמצא כל הזמן בסרטים. למדתי קולנוע וביימתי סרטים כבר בצעירותי. המוזיקה ליוותה אותי כל השנים, הפכה למרכזית בשלב מסוים ושוב חזרה לרקע. יש לי אהבה אינסופית לקולנוע".

אולי כמו דני דותן, תעשה סרט דוקומנטרי על הלהקה שלך?

"לא נראה לי. צריך להיות מאוד מאוהב בעצמך כדי לעשות דבר כזה. חוץ מזה שדני יצר את הסרט יחד עם בת הזוג שלו, ויש ביניהם יחסי גומלין. אם אתה שואל אותי, אני לא חושב שיש ב'אור כשדים' חומר לסרט".

זאביק השועל היה בחבר'ה שלו. רונן בן טל. צילום: חן לב

"אור כשדים", "לאחותי", 2013, די.בי. הפקות

"אור כשדים" בהופעה, מועדון הבארבי, תל אביב, 8/1/2014

לינקים נוספים לקריאה:

1. חן לב, "אור לגויים", "זמן חיפה/קריות" (14/08/2009)

http://cafe.mouse.co.il/media/t/117/623/6/file_0_original.jpg

2. חן לב, "הכל אישי" עם רונן בן טל, "זמן חיפה/קריות" (24/12/2010)

http://cafe.mouse.co.il/media/t/196/084/6/file_0.jpg

מספריית הוידיאו:

פלייליסט "אור כשדים", מההופעה בפאב ה"פיל או סוף", קריית חיים (09/02/2010)

http://www.youtube.com/watch?v=slqcMiFODSE&list=PL52AF77CB431C9854&index=1