 |
(צילומים: יחצ', פאבל בולו)
|
מזה כמספר חודשים מופיע קובי אוז ברחבי הארץ עם מופע סולו שלו, 'מזמורי נבוכים', המקדים את צאת אלבומו השני. ברביעי הקרוב הוא יגיע איתו אל פאב האלי'ס שבעיר התחתית בחיפה. בעקבות זאת קיימתי איתו ראיון למדור התרבות שאני כותב עבור מקומון 'זמן חיפה' מרשת 'זמן מעריב'. בשל סיבות של חוסר מקום, לא התאפשר להכניס את כל תכני הראיון במדור התרבות. כיוון שיש לדעתי ערך מוסף בתכנים שירדו, הראיון המלא מובא כאן.
קובי אוז, שנולד בשדרות לפני ארבעים שנה למשפחה של יוצאי טוניסיה וגדל כחילוני, מזוהה עד היום עם להקת 'טיפקס'- איתה פעל במשך כמעט עשרים שנה והוציא במסגרתה עשרה אלבומים בהם בלט יותר מכל האופי הישראלי של הלהקה לצד הטקסטים החברתיים הנוקבים שכתב. מאז נדמה שהוא שעשה כבר כמעט הכל: כתב שירים, הפיק מוזיקאלית והיה בעל לייבל, כתב ספרים ואפילו הדליק משואה ביום העצמאות. ולמרות זאת עדיין יש לו מה לחדש. עתה הוא חוזר עם 'מזמורי נבוכים', מופע הרכב אקוסטי הכולל שירים חדשים עם דגש יהודי בעיבוד ייחודי וזאת לקראת אלבומו השני שיכלול שירים אלה ומתוך מופע זה יצאו כבר שני סינגלים לרדיו- 'אלוהי' ו'שוועת עניים'. ברביעי הקרוב יגיע קובי אוז אל פאב האלי'ס בחיפה מלווה באדם מדר האלמותי המנגן במגוון כלים, נעם שלמה על גיטרה אקוסטית וג'וני קורן החיפאי על פסנתר ואקורדיון. "זאת תופעה עמוקה וכשיוצאים תקליטים האלה, זה בדרך כלל כתוצאה משנים של לימוד- למשל ארקדי דוכין שהתחיל להוציא שירים בנושא, למרות שנים רבות שהוא בכיוון הזה", אומר אוז. "לא שאני למדן כזה גדול, אבל כבר חמש שנים שאני לומד על הנושא הזה במסגרות שונות: ב'עלמא', באוניברסיטה העברית, דרך 'בית הלל' וכמובן לבדי".
במופע שלך ישנו גם השיר 'ידידידי' של רבי יהודה הלוי- מה משך אותך דווקא לשיר הזה מכל אוצרותיו הכתובים?
"השיר הזה הופיע באחת החוברות שקיבלתי בעת ההרצאות על פיוטים, בהן נכחתי במסגרת לימודי ב'עלמא'. מדובר בבסיסו בשיר יין, שמדבר על כך שלמרות שאנחנו שותים ועושים חיים שווה לנו לעצור רגע ולהגיד תודה על מה שיש לנו ומצד שני לחשוב גם על החלשים שאין להם את האפשרויות שלנו יש. מדובר בטקסט מרגש שנגע ללבי והוא כתוב בצורה משעשעת. לדעתי זה מדהים ששיר שנכתב לפני מאות שנים רלוונטי כל כך גם להיום".
"היצירה הפרטית שלי עסקה תמיד במה שהיה לי להגיד לעולם. כשהתחלתי לעיין במקורות גיליתי שבניגוד למה שחשבתי בהתחלה, כאילו מקורות מתעסקים בצניעות ובמה אסור או מותר לאכול ושאר מיני ניג'וסים, שהם עוסקים המון בנושאים חברתיים וגיליתי שיש בהם נושאים חשובים לי כמו דאגה לחלש".
איך השינוי שעברת משפיע על ההופעה עצמה?
"המופע שלי הוא לא קבליסטי ולא רוחניסטי, הוא עברי והוא מכאן. אני לא מתחפש לקדוש ולא משחק אותה מטיף- זה עדיין אותו קובי מ'טיפקס'. זה משהו שבא מתוך אהבה גדולה לחומרים ובשבילי לא לכבד את המקורות, זה ממש כמו לא לכבד את סבא שלי. מעבר לעובדה שזאת הופעה אינטימית, מרגשת שיש בה אנרגיות של מוזיקת נשמה, ויתרתי בה על בס- תופים. השירים מנוגנים בצורה מתוקה ולא לוחצת ואפשר ממש לקבל תחושה של בית כנסת גדול שפתוח לכל סוגי היהודים: יש בו דרשה משעשעת וגם שירים ופיוטים, וכמו תמיד אני מנסה להגיע לישראליות נכונה יותר- כזאת שלא בחרה צד אלא עומדת בין ערב למערב".
עד כמה מדובר בהופעה שונה ממה שהיינו רגילים לקבל ממך במסגרת 'טיפקס'?
"זאת הדרך שלי להתחיל מהתחלה ועכשיו כש'טיפקס' לא קיימת יותר אני משתמש בהזדמנות הזאת להופיע על במות קטנות, לפגוש את האנשים בגובה העיניים וממש לשמוע אותם תוך כדי ההופעה. אפשר אפילו להגיד שהאלבום הזה נאסף יחד עם הקהל".
עד כמה הנושא של החזרה למקורות עדיין חדשני בעיניך כיום?
"בעבורי לשמוע את הקול של סבא שלי בפלייליסט של גלגל"צ- זאת חדשנות אמיתית. זה דבר שלא חשבנו שיקרה בשנות ה-80 וה-90, והנה בכל זאת עכשיו אסופה של אומנים לוקחת את הצליל הזה ושמה אותו קדימה. לדעתי מדובר בצדק היסטורי כי משוררים בעבר, כמו ביאליק ואלתרמן, הכירו את המקורות ודרך השירים שכתבו אפשר לראות את הרקע הלמדני שלהם. יותר מאוחר הגיעה התקופה השטוחה בה כולם רצו להיות אזרחי העולם ועכשיו קורה משהו טוב ומהותי לישראליות. זה כאילו שעד היום היינו כמו אנגלים ללא שייקספיר ופתאום עכשיו אנשים מעמיקים את הידע שלהם במקורות".
"בזמנו זה ממש לא היה 'אייטיז' לעלות לתורה וכילד אהבתי את כל המוזיקה של התקופה ואת ה'גל החדש'. אבל סבא שלי, שנפטר שנתיים לאחר בר המצווה שלי, לא אמר מילה ולא כעס. בסופו של דבר עשיתי את זה בספטמבר האחרון, בגיל 40, בבית הכנסת בתל אביב ונרגמתי כהוגן בסוכריות. אגב, כתבתי בבלוג שלי מאמר שלם על העניין הזה בשם 'תכשיטי זהב וצעצועי פלסטיק', שמספר על תרבות המערב שמוכרת לנו צעצועי פלסטיק מטפוריים לשחק בהם כשאנחנו צעירים ובגלל זה אנחנו נמשכים פחות לתכשיטי הזהב הרוחניים שעוברים אלינו בירושה. היום אני כבר בוחר בזהב, אבל זה כל החיים שלנו- אדם מתקן כל הזמן דברים שעשה. לפחות אני מרגיש ככה".
אתה רואה בזה גם עניין של קירוב לבבות?
"זה לא שונה בהרבה מהרעיון של טיפקס, ואגב הסיבה שקראנו לעצמנו ככה הייתה כי רצינו למחוק בטיפקס את הגבולות בין האנשים. גם להופעות האלה תמיד היה מגיע קהל מכל מיני מקומות וגילאים, אנשים פשוטים או מסובכים, בנים ובנות, חילוניים או דתיים, ותמיד זה היה משהו שהוא חשוב לי. חוץ מזה עם המופע הנוכחי הופעתי גם בטורונטו, כשכל המדרשים היו באנגלית וזה עבד באותה המידה. מהבחינה הזאת מדובר בקירוב לבבות לא רק של יהודי הארץ, אלא גם של יהודי כל העולם".
"עוד לא הופעתי שם, אבל שמעתי שהאלי'ס הוא מקום עם נשמה. אני אעשה 11 שירים מהאלבום הממשמש ובא ובנוסף עוד שניים- שלושה שירים מתקופת 'טיפקס'. על זה אני מוסיף מדי פעם חומרים כמו למשל שירים של הפייטן אשר מזרחי ומהצד השני של המפה גם שירים של הרב שלמה קרליבך. אני מזמין את כל החיפאים לבוא ולראות את המופע הזה, כי יש דברים שאי אפשר להעביר בכתבה בעיתון וצריך לשמוע זמר עם גיטרה ואקורדיון ורק אז מבינים באמת".
קובי אוז, 'מזמורי נבוכים'. פאב האלי'ס, חיפה. דרך יפו 35, חיפה.
רביעי (23/12) בשעה 22:00. לפרטים: 04-8525550.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה