קסם של פעם בחיים

פורסם לראשונה במגזין במה, ינואר 2005

אם אזרוק עכשיו לחלל האוויר את השם עמיר לב וודאי תאמרו "מאיפה לעזאזל השם הזה מוכר לי?". אחר כך תזרקו אליי תשובה בסגנון "עמיר לב? זה לא זה ששר את השיר נגד גלגל"צ?" או "עמיר לב? זה לא ההוא ששר קינות מזרחיות?". אולי מישהו יחשוב שאני עובד עליו וזה בעצם קרוב משפחה שלי. למעשה מי שממש לא מעורה במוזיקה ישראלית לא ידע שמדובר ביוצר ענק שיוצר כבר קרוב ל-15 שנים מוזיקה הישראלית שונה וייחודית יותר ממה שאנשים רגילים לשמוע מזמרים ישראליים בדרך כלל והוא בעל קהל שומעים קבוע ומכור. הנה כתבה על זמר שהוא בעצם קודם כל אדם ואין לו שום קשר אישי או משפחתי אליי, למרות שכל מאזין כמעט ייתחבר אליו ויחשיב אותו בתור אחד מחבריו הטובים ביותר. 

תמונה מהמרתף. עמיר לב בהופעה. צילום: אבי נתן

עשו ניסוי קטן, שאותו תוכלו לבצע זאת גם בביתכם – הרימו טלפון ועשו סבב קצר של שאלה זהה בקרב חוג מכריכם הקרוב, מאלה שמכירים יוצרים ישראליים. שאלו אותם אם הם שמעו על אחד, עמיר לב ותראו מה תהיה תשובתם. חלק לא מבוטל יאמר שהוא לא שמע על זמר כזה, חלק מהאחרים יאמרו שהשם נשמע להם מוכר ויבלבל אותו עם נמרוד לב ורק אחוז קטן יאמר שהוא מכיר כמה שירים של עמיר כמו "אריה ורותי", "קסם" ו"כחול וירוק". אם ממש יהיה לכם מזל, תגלו גם מישהו שהוא "פריק" של עמיר לב ומקפיד לפקוד את הופעותיו באופן די סדיר, ממש כמוני.

משום כך, גם סביר להניח כי גם אתה או את לא ממש יודעים על מי מדובר ולכן, לפני הכל, הנה רקע כללי קצר על עמיר לב - על קצה המזלג ממש. עמיר לב, הזמר בעל הקול המחוספס שלעיתים נשמע דומה ללאונרד כהן בצעירותיו,  נולד בשנת 1962 בחולון והחל לכתוב שירים מגיל 18. לב הוא זמר מסוגו של מאיר אריאל מכמה מובנים. ראשית הוא כותב ומלחין את שיריו לבדו, שנית דומה שאין הוא ממש שר אלא מספר בקולו סיפור הכתוב היטב ושלישית נדמה לעיתים שמולנו עומד משורר שהלחין את שיריו. לב הוציא בשנת 1991 את אלבומו הראשון, בעל השם הבלתי אפשרי, "רוצה לראות אתכם במקומי" ותחת הקרדיט "עמיר לב וחברים". זאת כשנתיים לאחר הוצאת תקליט שדרים לרדיו ובו השיר "הכל כמו ראי", אותו כתב והלחין. למרות שהתקליט הראשון של עמיר הופק ע"י לואי להב וברשימת הקרדיטים היה ניתן למצוא את גיגה, ערן פורת ואת משה לוי (שאגב עבדו עם מאיר אריאל בזמנים שונים בחייו) כנגנים ואת דנה ברגר ואתי אנקרי שנתנו בקולן, הוא מכר כ-400 עותקים בהערכה גסה מאוד ובסופו של דבר נגנז מהמדפים. לב חיכה עוד כארבע שנים כדי להוציא אלבום נוסף שנשא את שמו, עם שירים שכתב והלחין בעצמו. יציאת אלבום זה התעכבה כשנתיים בערך, בשל מותו הפתאומי של יוסי אלפנט שעזר ללב להגיע למקום רוקיסטי יותר ולמעשה גרם לו לגבש את סגנונו הכל כך אהוב. את ההפקה המוזיקלית לאלבום עשה עודד פרח (שהיה טכנאי ההקלטה באלבום הקודם של לב), אולם את העיבודים שבאלבום ולמעשה גם חלק מעריכה המוזיקאלית עצמה עשו עודד שכטר, רועי שקד, מוטי ביקובסקי (סולן להקת "מים") וכן לב בעצמו.

האלבום החדש, כבר היה בשל יותר מקודמו. את רוב שיריו כתב לב כשהיה בערך בן 18, ובעל סאונד אחר לגמרי- כך שגם אדם ללא שמיעה מוזיקאלית יכול לחשוב בטעות שלא מדובר באותו האיש מהאלבום ההוא. אגב, גם עמיר לב בעצמו טען לא אחת ש"עמיר לב" הוא האלבום הראשון האמיתי שלו ולא בכדי. למרות השירים הטובים מאוד שבאלבום, עוד אלבום שלא יצא ממערכת הסטריאו שלי לפחות כמה חודשים טובים ושלטעמי ניתן לשמוע אותו מתחילתו ועד סופו, מה שנשאר אצל רוב תחנות הרדיו היו רק השירים "אריה ורותי" ו"קסם", שאגב רבים בילבלו בינו לבין שירו של נמרוד לב (אין קשר משפחתי) "זה כל הקסם" שיצא באותה תקופה. שוב עברו כמה שנים, במהלכם הופיע לב כדי לבסס את עצמו בקרב קהלים חובבי רוק ובשנת 1998 הוציא את תקליט האולפן השלישי שלו תחת השם "פעם בחיים", שכבר היה אלבום בוגר, אינטימי ופחות קל לעיכול בשל שיריו הכתובים היטב. רבים טוענים ש"פעם בחיים" הוא אחד האלבומים הטובים ביותר שיצר יוצר ישראלי מעולם וללא ספק אופן כתיבתו הקולח ולחניו לא דומים לשום דבר אחר שנשמע אז וגם היום. את הפקת האלבום עשה אמיר צורף, שגם ניגן בגיטרה חשמלית בכמה שירים באותו האלבום ושרבים יאמרו שבינו לבין לב רב הדימיון על השוני עד שלעיתים נדמה ששניהם מנגנים באותו אופן. אגב באחד הראיונות איתו, אמר לב ש"החיבור עם אמיר הוא חזק מאוד – הוא אדם שיכול לגרום לך לצחוק איתו או לבכות איתו". כך למשל, ניתן לשמוע בשירו החדש של אביתר בנאי "תחרות כלבים" צליל שמזכיר מאוד את עמיר לב בהופעותיו בשל נגינתו של צורף בו. בשנת 2000 יצא אלבום שתיעד הופעה חיה ב"בארבי" התל אביבי ובמהלכו היו הופעות אורח של אביתר בנאי, סיוון שביט ורפי פרסקי. באותו האלבום היה גם שיר חדש, שהוקלט באולפן יחד עם אביתר בנאי, בשם "הכנר התורכי" שזכה בזמנו להשמעות רבות ברדיו.

בשנת 2002 החליטה חברת NMC לחתום עם לב על חוזה מראש לכמה אלבומים ולתת לו מרווח מחשבה ונשימה כדי שאלבומיו העתידיים לא יצאו בלידה מוקדמת אלא ילוטשו עד כמה שניתן וכך, כשנה אחרי, הוציא לב את אלבומו החדש "לפעמים אני מאושר", שקיבל את שמו משורה בשיר "אל תדאגי". האלבום החדש הוא אופטימי יחסית לאלבומים הקודמים, אבל הוא כולל גם את אחד השירים העצובים ביותר של לב- "שמוליק". שוב כיוון לב יותר גבוה מאשר זמרים אחרים וגרם לכך שרק שני שירים ("ותינוק" ו"אוקטובר") נשארו באוזן לאחר כמה חודשים אחרי הוצאת האלבום וגם זאת רק בגלל הלחן הקליט יחסית והיותו "אתנחתא אינטלקטואלית" מהרוטינות שבדרך כלל משמיעים בגלגל"צ. דוגמא מצוינת לכך היא שרבים לא יודעים ש"ותינוק" מדבר בעצם על העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר ושיברה, כי הם פשוט לא הקשיבו למילים אלא העבירו את השיר מעבר לכתף. את האלבום הפיק לב כמעט לבדו, כאשר את שיר הנושא הפיק יחד עם יובל בנאי שעזב אחרי כמה חודשים ספורים של הפקה לטובת הופעות האיחוד של "משינה". בסופו של דבר, לב עשה את הפקת האלבום לבדו מכיוון ש"לא מצאתי מישהו שיפיק את האלבום..." מבחינת הקו המנחה שבעבודותיו של לב, שאינן עולות בקנה אחד עם דרישת הקהל הרחב.

עמיר לב אהב ואוהב להופיע וכמה שיותר, אבל אהבה זאת התנגשה עם העובדה שלא רבים מכירים את לב ואת שיריו. כך מצא את עצמו לב בדילמה – האם "להוריד" את רמת שיריו ו"לצאת החוצה ולמכור", כפי שאמר לו אחד מהאנשים איתם דיבר על אפשרות שיפיקו את "לפעמים אני מאושר" או האם להישאר באותה מגמה של חוסר התפשרות למכנה המשותף הנמוך? לב מספק בעצמו את התשובה באופן גלוי. כך למשל, אמר באחד הראיונות לקידום האלבום ש"אני לא יודע אם אני יכול לבוא ממקומות כאלה" (כלומר "לצאת החוצה ולמכור", ח"ל)  כי "קודם כל אני צריך לסבול את עצמי..." לעמיר לב תמיד היה חשוב מאוד שהצליל שבהופעותיו יהיה אותו צליל ועיבוד מאלבומיו ולא להיפך. לשם כך הוא איגד סביבו להקה, בעל הרכב קבוע פחות או יותר במהלך השנים, שגם מנגנת איתו באלבומו החדש. מדובר חבורה מוכשרת מאוד הכוללת באופן קבוע את גולן זוסקוביץ' (שמנגן באלבומיו האחרונים של עברי לידר) על הבס, איתי בלטר (שהיה חבר בלהקת "גוונים כהים" יחד עם ירדנה כספי וכן זמר מוכשר בעצמו – שתקליטו עומד לצאת בקרוב), אסי ששון (מתופף של להקת "ג'ירפות") על התופים ובאופן משתנה גם את עודד שכטר על הבס (חבר בלהקת "היהלומים"), אמיר צורף (חבר בלהקת "רוקפור", לשעבר חברת ב"ג'ינג'יות" ומפיק מוכשר בפני עצמו) על גיטרה חשמלית, את אחיו שגיא (חבר בלהקת "מים" יחד עם ביקובסקי ושמנגן בין היתר עם שרון רוטר ואתי אנקרי) או לסירוגין את מוטי ביקובסקי על הגיטרה החשמלית. עם להקה זאת הוא יצא במהלך השנים האחרונות להופעות בכל רחבי הארץ כשהוא מקפיד להופיע ב"צוותא" תל אביב, ב"בארבי" על סניפיו, ב"מרתף 10" וב"סיטי הול" החיפאיים.

רצה הגורל, וגם אני, ועמיר הגיע עם להקתו ל"מרתף 10" שבעירי, חיפה, לפני כמה שבועות, באחד מימי חמישי של חודש דצמבר. בדרך כלל אני מחפש בקרב חבריי, מביני העניין, פרטנרים להופעות של זמרים ישראלים כמו שלום חנוך, דני סנדרסון מיכה שטרית, ערן צור, "החברים של נטאשה", "איזבו" ועוד רבים וטובים, אליהם אני מקפיד ללכת מתי שהם מגיעים בעיר או כשיש הופעה גדולה מחוץ לעיר, כמו פסטיבל ניצנים האחרון, ימי סטודנט למיניהם או מופעי איחוד כמו זה של "החברים של נטאשה", שהיה במצפה שלם. במקרה של עמיר לב העניין שונה שכן אף לא אחד או אחת מקרב אותם חברים (ללא יוצאים מן הכלל) לא מכירים את עמיר לב (בין אם את האיש או את שיריו) ולא מוכנים ללכת להופעות שלו מחשש להתאכזב, אבל אני אף פעם לא דואג שאהיה לבדי בהופעה, כי למרות שעמיר לב לא מוכר כמו שלמה ארצי או שלום חנוך יש לו קהל די מכור וקבוע בשיעור של לפחות 60% באיזור חיפה (אני בכלל לא רוצה לחשוב מה אחוז המכורים שיש לו בתל אביב) כך שאני כבר מכיר פחות או יותר את הפרצופים של רוב האנשים בהופעות ואף יותר מכך – אני מכיר אישית לפחות שני אנשים שבאים באופן קבוע להופעות של לב. מיותר לציין שביום ההופעה הזאת, היה "מרתף 10" בתפוסה מלאה ואף יותר מכך. אגב, "מרתף 10" הוא לא מקום שגרתי להופעה שכן רוב מקומות הישיבה הם על "פופים" או על שרפרפים והבמה כמעט ולא מוגבהת מן הקהל. כל אלה גורמים לזמרים הבאים למקום (יעל לוי, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, רונה קינן ועוד רבים וטובים) להרגיש נינוחים ממש כמו בסלון ביתם ולקהל להרגיש אינטימיות וקירבה לזמרים.

מופע החימום של לב היה שייך הפעם לאחד מנגניו, איתי בלטר, שעומד בקרוב לחבוק אלבום ראשון. מאז ומתמיד ידע לב לתת קרדיט רב מאוד לנגניו ולא להשאיר אותם מאחורי הקלעים וכך בעיקר במקרה הזה ובמיוחד במקרה הזה, שכן בלטר ולב הם חברים טובים מאוד וניגנו יחדיו הרבה שנים. בלטר, שהחליט לצאת לדרך מוזיקאלית משלו ולעזוב בינתיים את להקתו של לב כדי להתמקד באלבומו, שר ארבעה שירים, מביניהם אזכיר את "הפחד שתלכי" ואת החידוש לשירו של אלכסנדר פן "סורו מני", וליווה את עצמו בקלידים. מכיוון שאין אני מכיר את יתר אלבומו של בלטר, רק אומר שמשמיעה ראשונה של שיריו נראה כי הוא יודע לכתוב היטב אך הלחנים של רובם לא ממש עשו להם צדק. אני רק מקווה שצליל שלהם באלבום יותר קצבי ועשיר. אחרי בלטר, עלה לב עם להקתו וללא איתי בלטר. מכיוון שבלטר לא ניגן בערב זה עימו, את קטעי הקלידים ניגן אמיר צורף (שאגב ניגן בקלידים באלבומו של יגאל כרמל "מכתבים לסיבליה"). עמיר לב הוא זמר מאוד שונה מהבחינה הזאת שהוא נטול פוזה לחלוטין, כך למשל הוא ולהקתו מכוונים את כליהם כשהם כבר על הבמה ולב עצמו מרגיש חופשי לספר סיפורים על חייו האישיים כקטעי קישור בין שיריו. אגב, יאמר לזכותו של לב שלכל הופעה הוא מכין בטוש כחול רשימה רבה מאוד של שירים ממנה הוא בד"כ בוחר לשיר כמה משיריו המוכרים כמו "ערב ראש השנה", "רחוב נחמני", "כחול וירוק", "עננים שחורים", "אוקטובר", "כבוי" ואת "אריה ורותי" (שבדרך כלל מסמנים את סוף ההופעה) ולפחות 20% שירים שונים מאלה ששר בהופעותיו הקודמות, חלקם מוכרים יותר (כמו "שש שעות", "מחכה", "המים הכחולים" ו"פעם בחיים") וחלקם מוכרים פחות (כמו "MY GIRL", "החורף" ו"היא ואני"). בנוסף לאלה, עמיר גם שר לעיתים נדירות שירים שהוא בד"כ לא אוהב לשיר בהופעות כמו "הכנר התורכי", "קסם" או "שמוליק".

לב מקפיד תמיד שלא לשיר את אותם שירים בכל הופעה, אלא לגוון וכך גם הוא עושה בסיפוריו (שלא תמיד ברור אם הם אמיתיים כי הוא מספר אותם בכנות ובקריצה של מספר סיפורים). בכלל גאולת הכותרת של הופעותיו של לב היא הסיפורים הקטנים שהוא מספר בין מקבץ של שירים שדומים יותר לסיפורים של אדם וחבר קרוב מאשר זמר כמו גידי גוב, למשל. יוזכרו כאן כמה סיפורים כמו הסיפור על בנו הקטן אותו ניסה להרדים בשירים של אחרים כי לא הצליח למצוא שיר שקט משלו לשיר לו כי כל השירים שכתב עצובים, סיפור הפגישה עם שמוליק קראוס ליד אחת המצבות בבית הקברות הגדול בחולון (כשהיה לב בין גיל 16 והתערב עם חבריו שהוא יכול לחצות אותו בלי פחד) ועישן איתו סיגריה או את הסיפור על יום רע במיוחד בו פגש אישה שחזרה לארץ מארה"ב (שחשבה שהוא בעצם אריק סיני...) ואחרי הפגישה איתו גילתה שאיבדה את כל רכושה או הכנר משכם אותו הזמין לנגן איתו אבל הוא נתקע במחסום של צה"ל והיה צריך לנגן להם וגם סיפורים על שיריו כמו "קסם", עליו אמר לב באחת ההופעות שלו שהוא נכתב אחרי לילה של פסטיבל הופעות זמרים במהלכם מישהו הכניס לו למשקה משהו. כשהוא חזר הביתה הוא כתב את השיר בחמש דקות ועד היום קשה לו לשיר אותו בהופעות כי מתקשה להיזכר במילותיו. דומה שכשלב מגיע להופיע הוא מגיע לסוג של תרפיה קבוצתית. החיבור של לב עם הלהקה מאוד חזק ומורגש שהם פשוט נהנים לנגן ולא נותנים לתבניות הלחן מהאלבום להכתיב להם כמה זמן לנגן או מתי לקחת סולו. כך קורה ששירים כמו "עננים שחורים" ו"שש שעות" הופכים משירים של חמש דקות לשירים של כמעט עשר דקות, שרובם סולו גיטרה חשמלית של לב. אצל לב אין הופעה הדומה לזאת שקדמה לה ולמרות שאיננו פרפורמר במה כמו ירמי קפלן או חמי רודנר הוא גורם תמיד שאף אחד לא יצא מהופעותיו מאוכזב או לא מרוצה משום שאת הבמה הוא מפנה תמיד לצלילי הגיטרה שלו.

לסיכום אמחיש את גודלה המועט, אם בכלל של היכרות הקהל הרחב עם עמיר לב בסיפור הבא. לפני כמה חודשים התקיים פסטיבל "שיר היונה" על חוף דוגית שבכנרת וכלל הופעות קצרות של מספר זמרים ישראליים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. את ההופעות פתח עמיר לב יחד עם הלהקה שלו. אחד מהנערים בני ה-15 , שהגיע למקום מחיפה, שאל אותי תוך ביצוע השיר הראשון של לב מי זה שעומד על הבמה. סיפרתי לו קצת על לב, ביקשתי שיקשיב לגיטרה שלו ואחר כך שיחליט אם הוא אוהב אותו או לא. באותו לילה נתן עמיר הופעה קצרה שניסתה לכלול שירים מוכרים כמו "כחול וירוק" ו"אריה ורותי" ואפילו ביצע את שירו המדהים "חבק אותי" אחרי שביקשתי ממנו, בצעקה, לשיר אותו. מיותר לציין שרוב רחבת האיזור הייתה ריקה, אבל גיליתי מאחורי את אחד מאותם קבועים של המרתף שר מאחורי. בסוף ההופעה הילד בן ה-15 הודה ש"באמת הוא מנגן משהו בן-זונה..." אחר כך ניגשתי לדבר מאחורי הקלעים עם אסי ששון המתופף ועם עמיר לב. השיחה עם עמיר הייתה לבבית מאוד ובמהלכה גם דיברתי איתו על הקהל המועט יחסית שמגיע להופעותיו. אמרתי לו שלא יחשוש מקהל קטן כי הקהל שיש לו הוא קהל איכותי אשר מכיר את כל שיריו על בוריים אשר בא לשמוע אותו לצורך הנאה גרידא והוא עדיף על קהל רב שבא לאכול רבע עוף עם תוספות ולדבר בסלולארי תוך כדי ההופעה.    

במסגרת אחרת. עמיר לב. צילום: מתוך עטיפת האלבום "פעם בחיים"

ולסיום 10 דברים שלא ידעתם על עמיר לב:

1)עמיר לב חימם בזמנו את הופעתה של מריאן פיית'פול בהיכל התרבות, אבל כשאנשים קולניים במיוחד לא הבינו את סגנונו וקולו הייחודיים של לב, פנה אליהם זה ואמר "טוב, אם לא רוצים אותי אני הולך" וירד מהבמה.

2)עמיר לב הוא חבר קרוב מאוד של ערן צור והם מרבים לדבר. בשנת 2000 יצאו שניהם יחד עם אביתר בנאי לטיול בארה"ב, שכלל גם סיבוב הופעות ויותר מאוחר אירח לב את ערן צור בהופעה ב"סיטי הול" החיפאי.

3)בשנת 2004, הגיעו להופעה מיוחדת ומשולשת של לב יחד עם האחים אריאל ואריאל הורביץ בסיטי הול בחיפה פחות מ-30 איש, אולי בגלל חוסר פרסום מתאים. רק לשם השוואה – הופעה של תערובת אסקוט באותו המקום גבתה פחות מעשרים צופים. אגב רעיון המופע המשולש, עמיר לב הוא חסיד של סטארט-אפים שינסו לחשוף את שיריו לקהל רחב יותר כך למשל ניסה פעם לקבוע נוהג חדש של הופעות אחרי הצהריים ביום שישי, (אך ירד מהרעיון בשל מספר האנשים המועט) מכירת כרטיס להופעתו עם אביתר בנאי יחד עם אלבומו החדש בעלות נמוכה או אירוח זמרים מובילים (כמו ברי סחרוף, אהוד בנאי וכאמור אביתר בנאי) בהופעותיו.

4)על אלבומו הגנוז, שאגב יצא לפני שנה וחצי בהדפסה מחודשת, אמר עמיר לב לכתב "מומה", ליאור בנדרסקי , "זה פשוט לא אני יותר. כשהוא יצא מחדש שלחו לי עותק, הקשבתי לו וזה היה נשמע לי קצת מוזר, לא הבנתי מי זה צורח שם כל הזמן..." ועל בחירת שם לאלבומיו אמר ש"לי זה לא משנה, מבחינתי בוחרים שם שנייה לפני ששולחים את הדיסק להדפסה".

5)את תקליט השדרים הראשון שלו, שיצא בשנת 1989, הפיק אריאל זילבר שאף ליווה את לב בחצוצרה המפורסמת שלו.

6)בין הזמרים איתם שר או ליווה עמיר לב בלי שום קשר לאלבומיו, שיצאו לפני או אחרי, ניתן למצוא את רפי אדר ("לחלום שזה חלום"), שלמה ארצי ("אני בא"), דנה ברגר, אביתר בנאי (באלבום "שיר טיול"), חיים אוליאל ("את הולכת לבד עכשיו") וכמובן אריק סיני ("מכור").

7)לפני שנים ספורות עבר לב להתגורר בישוב כפרי בגליל בשם כליל, (שאגב אין בו קווי טלפון) לאחר שהחליט שתל אביב לא מתאימה לו מבחינת ההמולה שלה עם כל הקושי שלו בהתנתקות עם עיר. כדי לעבוד על שיריו, נוסע לב שעתיים הלוך לתל אביב חלקם ברכבת, אשר מרבה לתת לו השראה לשיריו.

8)לב הוא במקצועו מורה למתמטיקה בתיכון בצפון ובראיון שנתן לחיים א-דור מרשת גימל, כשיצא "לפעמים אני מאושר" אמר שהוא מאוד רוצה להתרכז במוזיקה ולא בהוראה כי לפעמים קורה לו שההשראה נופלת עליו באמצע שיעורים ותלמידים אומרים לו שהוא כאילו לא נמצא בכיתה. לסיכום הוא אמר ש"מצד אחד לא טוב זמר-מורה ומצד שני לא טוב מורה-צולל. בשנה הבאה זה כנראה אלמד פחות".

9)לב רואה את עצמו בתור גיטריסט ששר ולא כזמר, "אביתר בנאי, זה זמר אמיתי..." אמר פעם. לטעמי לב הוא משורר שכן גם מאזין רגיל ישמעו שיריו של לב כאילו שר אותם משורר ועדות לכך ליכולת הכתיבה היוצאת מן הכלל שלו, היא פרוייקט שעשה עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף "7 ימים" שלו כשנתן ל-13 יוצרים לכתוב שיר על האינתיפאדה (זאת לפי בקשת קצין חינוך ראשי למצוא מישהו שיכתוב שיר עליה) ובין צוריה להב, רוני סומק ואפרת מישורי ניתן היה למצוא גם את עמיר לב בשיר ללא שם ששורתו הראשונה "בקצה הרחוב בפינה ליד הבנק".   

10)לב גם כתב מוזיקה לסרטו של יוסף פיצ’חדזה ושני קליפים שלו ("קסם" בבימוי ירון בן-נון ו"כחול וירוק") זכו במקום הראשון בתחרות הקליפים בפסטיבל הסרטים של חיפה.

לינקים לדרך:

הדף של עמיר לב ב"מומה"

האתר של עמיר לב

 

דיסקוגרפיה:

1)      רוצה לראות אתכם במקומי – 1991 (NMC)

2)      עמיר לב – 1995 (NMC)

3)      פעם בחיים – 1998 (NMC)

4)      הופעה חיה בבארבי – 2000 (NMC)

5)      לפעמים אני מאושר – 2004 (NMC)